ארכיון – עדי בעולם, ינואר 2013

1/2013

אצלנו בחצר

בינואר שוב הגיעה עת השבוע הבינלאומי בגן. שוב התבקשו כל הורי הגן לתרום מזמנם ובוא לספר לכולם על המדינה שהם באים ממנה. בשנה שעברהכולם פשוט הביאו דברי מתיקה אופייניים למדינה שלהם והסתפקו בהאבסת הילדים בסוכר, מה שהבטיח שקט לכולם, אבל הפעם הגננות ביקשו שנעשה פעילות שקשורה למדינה.

מייד התחכמו כולם. האמא הבלגית אמרה שאין בעיה, היא תבוא ותכין עם הילדים וואפלים בלגים. והאמא האיטלקית אמרה שהיא תכין עם הילדים פיצה. והאמא היפנית אמרה שהיא תכין עם הילדים סושי. בקיצור, נראה לי שהבנתם את הקטע. הן שוב החליטו לשחד את הילדים עם סוכר/אוכל טעים, רק במסווה של פעילות.

מה שהותיר אותי עם הדילמה הרגילה: מה לעזאזל אני אמורה לעשות איתם? בשנה שעברה הבאתי עוגת גבינה וביסקוויטים והצגתי אותה כ"עוגה ישראלית". שזה שקר כלשהו אבל עבר. אבל מה אני יכולה להכין איתם השנה? אפשר לחסוך כאן את הדיון הרגיל על מהו אוכל ישראלי. אני אסכם: אין כזה דבר. ישראל היא מדינה של קיבוץ גלויות, אין לה אוכל מסורתי שכולם אוכלים, פרט אולי לאוכל חגים ספציפי, וכבר הבאתי לביבות לחנוכה. האוכל המסורתי בישראל הוא מה שבישלו בבית סבתא, ובמקרה שלי, זה אומר להציע לילדים לגלגל קניידלעך, לשבץ גזר בראש הגפילטע או לחתוך פירות לקומפוט. בקיצור, שום דבר שיהפוך אותנו לפופולרים.

(ולאחר קריאת קצת תגובות אני צריכה אולי להבהיר: פלאפל, כמה שזה טעים ופופולרי בארץ, הוא לא ישראלי. הוא אוכל ערבי ששמחנו לייבא משכנינו. אבל יש בגן ילדים ממדינות ערביות וההורים שלהם מביאים פלאפל, חומוס, טחינה וכו. אין לי מה לטעון שזה ישראלי)

אחרי שלא הצלחתי לחשוב על איזו פעילות אני יכולה לעשות עם הילדים שתהיה מאוד ישראלית, שאלתי את הגננת אם אפשר פשוט לבוא ולהקריא להם ספר ישראלי (בתרגום לאנגלית), והיא דווקא שמחה שיהיה משהו שלא קשור לאוכל. וכך הורכב זמן הפעילות שלי עם הילדים מזה:

שיחה קלה על עברית, ולימוד המילים "שלום" ו"אמא".

קריאת ספר הילדים הישראלי הפופולרי שאין ילד בישראל שלא מכיר אותו (ציטוט מתוך נאום השיווק לגננות)

The Lion Who Liked Only Strawberry

אותו קראתי תוך תרגום סימולטני והדיפת הפרעות לא צפויות. דוגמאות להפרעות הלא צפויות: אני מקריאה איך הלביאה אומרת לבנה האריה שאין ביער תות, אבל יש פטל, שזיפים, סיגליות וכו, כשאחת הילדות מעירה לי תוך שהיא מצביעה על הציור:

it's not raspberries, it's blackberries

הסכמתי איתה שייתכן שהלביאה התבלבלה ועכשיו חמודה, די להתחכמויות ולהיות בשקט בבקשה, אין לי כוח לסמרט אסס.

או בהמשך הרשימה הזו, שם יש אורז, צ'יפס, קבב וכו, נזכרתי שנייה לפני שהקראתי את זה שרוב הילדים לא יהיה להם מושג מה זה קבב. ועל כן שמעו הילדים שביער יש אורז, צ'יפס, מיטבולס, וכו.

על כל פנים, הספר זכה להצלחה כבירה, ולכן הרגשתי מעודדת לעבור לדבר הבא שהבאתי, אותו דבר כמו בשנה שעברה, כלומר ריקוד לצלילי השיר הישראלי הפופולרי

hands up, on the head, on the shoulders, one two three

היה מצחיק, הילדים ממש התלהבו, הגננות גם, ואפילו דובוש מחא כפיים כשצריך.

לקינוח רימיתי והגשתי עוגת גבינה עם ביסקוויטים, העוגה הישראלית הכי טיפוסית שאין חגיגה בלעדיה (ציטוט מתוך הנאום לגננות), שהילדים יזכרו שגם ביום של ישראל פיטמו אותם בסוכר.

טוב, הרגשתי שהיה סבבה. ואז החלו להגיע הדיווחים על הימים האחרים.

האמא היפנית הלבישה את כל הילדים בג'ינבי, קימונו לילדים.

כל הבנות לבשו אדום, כל הבנים צהוב.

אחרי זה היא פרשה על השולחן את כל מה שצריך לסושי:

(חסר בתמונה – האצות. אבל היו)

ולימדה את כולם לגלגל סושי ולאכול אותו. מה אני אגיד לכם – הילדים התעלפו מזה. הם כולם גלגלו בהתלהבות ואז אכלו את הסושי שלהם בלי להשאיר פירור. יש תמונות מהיום הזה שהם מנשנשים אצות. מי היה מאמין. מאז כולם מבקשים שיהיה סושי בגן לארוחת צהריים.

כולם, חוץ מגומבוץ. כי אמא של גומבוץ, הסובלת מטפשת בלתי נגמרת זה שנתיים ומשהו, קמה ביום היפני, הציצה החוצה והתבאסה לגלות סופת שלג. וכיוון שבסופות שלג אני לא נוהגת, ולא היה לי כוח לדחוף את שניהם בעגלה את המרחק הלא קטן אל הגן באמצע סופת שלג, הכרזתי על יום כיף לגומבוץ, בלי גן. היה סבבה, רק ששכחתי שזה היום היפני. ובאמת, אם יש משהו שאנחנו ממש רוצים זה שהילדים שלנו יאהבו סושי. אז הנה הם מקבלים שיעור סושי הכי אותנטי שיש, וכולם משכנעים את כולם לאכול ומתאהבים בזה, ורק הילד שלי לא שם. רררר, איזו טיפשה אני.

טוב, למחרת קמתי אל שמיים חלקים, וכך זכה הגומבוץ להגיע לגן, אל היום הבלגי. האמא הבלגית הכינה מבעוד מועד בלילה לוואפלים (כי המתכון דרש שעתיים לפני במקרר), אבל הביאה איתה חומרים לבלילה שהילדים יעשו בעצמם (כדי שהם יוכלו להרגיש שהם עושים משהו ואז היא תשלוף את הבלילה מהמקרר במקרה הכינותי מראש), וגם סחבה מכשיר מיוחד לוואפלים, וכולם נהנו תועפות.

אני: גומבוץ, מה עשית היום בגן?

גומבוץ: וואפל!

אני: ומה עשיתם חוץ מזה?

גומבוץ: וואפל עושים מקמח!

אני: ומה אכלתם לצהריים?

גומבוץ: וואפל!

אני: אהה. ומה אתה רוצה לארוחת ערב?

גומבוץ: וואפל!

אפשר לומר שהוואפל זכה להצלחה.

היום הבא היה היום האנגלי. אבא אנגלי של ילדה אחת ואמא אנגליה של ילדה אחרת הכינו ביחד מסיבת תה מהממת. הם סיפרו להם על המלכה, הביאו כתרים שהילדים יקשטו, ואז כולם לבשו כתרים עם מסיכות של המלכה ובעלה. היה מצחיק.

מייד אחרי זה התיישבו כולם למסיבת תה שבה הוגש שורטברד. למותר לציין שהילדים מה זה התלהבו וכו. יופי.

יום אחרי זה הגיע היום ההודי. האמא ההודית הלבישה את הבן שלה בבגדי מהרג'ה חמודים, וגם סחבה את האבא ההודי, וביחד הם עשו הצגה שלמה שקשורה איכשהו לסיפור ידוע מהמסורת ההודית. אין לי מושג מה היה הסיפור, אבל מהתמונות שראיתי מדובר בחתיכת הפקה שהיא עשתה שם, וזה נוגע לאיתני הטבע, כי באחת התמונות היא מחזיקה ענן מחומר לא ברור בגודל עצום עם ברק לידו, ובתמונה אחרת בעלה מחופש לשמש והיא מחופשת לחושך, או משהו כזה, שדורש הכל שחור.

אחרי ההצגה המושקעת היא הגישה לילדים ארוחה הודית שלמה, כל מיני כופתאות ואורז ורטבים שהתייבש לי הפה רק מלראות. ב-רור שהילדים נהנו וכו.

האמא הבלגית השנייה נזכרה בינתיים שהיא מיעוט פלמי לאומני, ועל כן ביקשה מהגננת לעשות יום הולנד, כי היא הולנדית ולא בלגית או משהו כזה. בקשתה אושרה כי מה איכפת לגננת, וככה היא הופיעה בגן מצוידת בים אביזרים של הארנבת מיפי

שהיא סוג של אייקון הולנדי. הילדים לבשו אוזניים של מיפי, עשו ריקוד של מיפי, ראו סרטון של מיפי, צבעו דפים של מיפי, וכו.

טוב, בכך נגמר השבוע ואפשר לסכם: איזה מזל שהייתי ראשונה ולא איבדתי אומץ למראה ההפקות המושקעות האחרות. כמובן שאם למישהו יש רעיון מה אפשר לעשות בשבוע כזה, שהוא פעילות שאינה קשורה לדת אלא לתרבות (מזון, מנהג חברתי, ריקוד, מה שיבוא), בבקשה להגיד. שיהיה לפעם הבאה וכו.

(עוד תוספת: עלו בתגובות גם הצעות לט"ו בשבט, שנכון, זה באמת ישראלי וגם בטיימינג מעולה. ואפילו חשבתי על זה, לעשות נטיעות קטנות. אלא מאי? כבר כמה שבועות שהטמפרטורה לא עולה על אפס, והקרקע פשוט מכוסה בשכבת קרח. אין דרך אפילו להסיר אותו כדי לנסות לחפור בו. לא היה פרקטי לעשות נטיעות…)


אוהבים צדפות? אל תבואו רעבים לפוסט הזה

לא מזמן הוזמנו האופנוען ואני לסדנת בישול עם כמה זוגות חברים. מדובר בכמה שעות שבהם מבשלים ביחד בהנחיית שף, ואז אוכלים ביחד. ערב רגוע ונעים, הכל בהנחיה וללא יותר מדי לחץ.

איך שהגענו ביקש השף שנתחלק לזוגות כדי שכל זוג יהיה אחראי על חלק מהארוחה. עוד לפני שגמר לדבר הכריז האופנוען שהוא לא איתי באותו צוות – לטענתו, המופרכת כמובן, כשאני מקבלת משימה אני הופכת לתאומתה של מוניקה מחברים, כלומר תחרותית ומחלקת פקודות, וקצת מפחיד להיות לידי. הצהרתי בכעס שאני לא יודעת על מה הוא מדבר, ומייד פקדתי עליו לשתוק לפני שאנחנו מפסידים בתחרות הבישול. זה לא שיכנע אותו להיות איתי בצוות, הוא רק לחש "זה לא תחרות".

טוב, הזוג הגרמני שהיה איתנו ריחם עליו ויצא שאני בזוג עם האמא הגרמניה והאופנוען בזוג עם בעלה. השף פצח בחלוקת המשימות. התחנה הראשונה הייתה פיצוח צדפות והכנתן.

השף מדגים איך עושים את זה:

מבט אחד הספיק לכולנו להבין שמדובר במשימה הכי קשה, ולכן התאחדנו כולנו והיפלנו את זה על אחד משני הזוגות הבלגים, בטענה ש"צדפות זה בלגי אז אתם בטח כבר יודעים מהגן איך עושים את זה". הם דווקא לא למדו את זה בגן, אבל הם קיבלו את זה בגבורה.

עברנו לתחנה הבאה – מרק. זה נראה היה לנו הכי קל, אז לפני שמישהו צייץ האמא הגרמניה ואני התנדבנו. התבקשנו לחתוך פטריות ולטגן אותן בחמאה, ואז להוסיף לזה ציר בשר (שהוכן מראש), שמנת, מלח וגבינת עזים. כאמור, קל. החלקנו אחת לשנייה כיפים לאור השיחוק.

השלב הבא היה המנה העיקרית – דג מאודה על מלח עם ירקות. בגלל שהזוגות הנותרים היו הבלגים השניים או האופנוען והאבא הגרמני, הוחלט לא לקחת סיכון עם המנה העיקרית ולתת את זה לשני הגברים שלא נכנסים למטבח אלא כדי לאכול, אז הזוג הבלגי השני הוכרז כאחראי על הדגים.

זה הותיר לאופנוען ולאבא השני את הקינוח. בעוד הם מרוצים מהחיים שהם יצאו עם מנה קלה, החל השף להסביר מה הם יעשו לקינוח: "זו מנה הונגרית קלאסית הנקראת 'חלב ציפורים', ובשביל זה אתם צריכים לקחת עשר ביצים ולהפריד בין החלבונים לחלמונים"..

על מצח האופנוען ושותפו הצטיירו קמטי תמיהה. להפריד את המה??

…."אחרי זה תאדו את החלבונים"…

הפרצופים של השניים אמרו "לעשות מה? ומה זה החלבונים?"

…"ובמקביל תרתיחו חלב ותקפידו שלא יגלוש כמובן"…

במקביל? כלומר לעשות שני דברים באותו זמן? וממתי חלב גולש?

…"ואז תגררו לתוכו מקל וניל"….

וניל בא במקל???

"ואז תאחדו בין כל המרכיבים"…

בקיצור, כשהשף גמר להסביר מה האופנוען ובן זוגו אמורים לעשות אני ואשתו היינו עסוקות במאמצים לשאוף אוויר מרוב שנחנקנו מצחוק. כל הוראה של השף גרמה לנו להתקף צחוק נוסף, ובאמת, בשלב שהוא הגיע לגירוד מקל הווניל כבר לא יכולנו לעמוד זקוף ונשענו על השיש בניסיון לא להתעלף מחוסר חמצן. הגברים הסמיקו בכעס וטענו שהם עוד יראו לנו מה זה.

ואז התחלנו לבשל. שני הזוגות הבלגים עבדו ביעילות. בזוג אחד הגבר פיצח את הצדפות בעוד אשתו אידתה תרד ושום וערמה אותם על חצאי הצדפות לקראת האפייה.

לאחר מכן פוזרו עליהן תועפות פרמזן

ונשלחו לתנור. יצאה המנה הכי מוצלחת של הערב

הזוג הבלגי השני חתך את הדג וסידר אותו בתבנית על מלח גס. הייתי מראה תמונות אבל התמונות יצאו כמו הדג – סתמי. הונגריה, בהיותה ארץ ללא ים, לא חזקה בדגים. הכל זה דגי נהרות ואגמים, והם פחות מוצלחים.

בינתיים עבדנו אנחנו על המרק. אחרי שטיגנו את הפטריות והוספנו את ציר הבשר, הופיע השף עם מיכל עצום של שמנת מתוקה. בעוד אני מציינת לעצמי שמעולם לא ראיתי כזה מיכל גדול של שמנת מתוקה, הוא שפך את רובו לסיר. האמא הגרמניה ואני פערנו פה. הוא הורה לנו לפרוס גבינת עיזים ולהוסיף גם, ואז לטחון הכל ביחד. עם הכמות המטורפת של גבינת עיזים, יצא המרק הכי סמיך שראיתי בחיי.

בעוד אנחנו מהרהרות בזה שהמרק הזה הוא מכה לכולסטרול, השף שלף עוד גבינת עיזים והורה לקשט כל צלחת עם פרוסה ממנה. שאלוהים יעזור.

בינתיים עבדו האופנוען והאבא הגרמני על הקינוח. אחרי שהשף הדגים להם על ארבע ביצים איך מפרידים אותן, הם הפרידו את הביצים בהצלחה, אממ, חלקית. השף שלח אותם להרתיח את החלב בעודו מנסה לדוג את הצהוב מהקערה של הלבן וההפך. הם שמו את החלב להרתחה ומייד באו אלינו, לצחוק על המרק שלנו שהפך ליציקה (השף נזף בנו לאוזני כולם שהמרק שלנו כבד מדי, כאילו זו לא אשמתו הבלעדית) ואיך הם הצליחו, ובעוד הם מדברים האבא הגרמני צווח לפתע "החלב!!!!!!" וטס אל הכיריים.

אז עכשיו הם יודעים מתי חלב גולש.

טוב, ישבנו לאכול. הצדפות היו מעולות. המרק היה יציקה עשירה (הסועדים המרושעים לקחו כל אחד כף אחת ומייד טענו שהם שבעים והלכה הארוחה כי הם לא יכולים יותר לאכול כלום), הדג היה סתמי, הקינוח היה זה:

חלב ציפורים. חלב מורתח עם וניל ובתוכו צפים חלבונים מאודים מסוכרים.

או במילים אחרות: איכס.

אפילו האופנוען, שהיה היחיד בשולחן שהכיר את הקינוח מלפני, הודה שעכשיו, אחרי שהוא יודע ממה זה עשוי, הוא כבר לא אוהב את זה.

אבל היה המון אלכוהול. כולם יצאו מאוד מרוצים…


דברים שרציתי והצלחתי לעשות עד גיל 38 וחודש: לצאת לקניות עם המלבישה. יש!! אומנם זה היה ממש חפוז, אומנם הספקנו חנות וחצי (כשחנות הנעליים היא רק החצי), ועדיין, וויהי!


כמה תהיות על מילים בעברית לעומת אנגלית:

1. בעוד באנגלית יש הפרדה ברורה, gloves זה זה

ואילו mittens זה זה

כלומר עם כיס אחד לארבע אצבעות במקום אצבעות נפרדות, בעברית אני מכירה רק את המילה "כפפות". היש מילה אחרת בעברית?

2. היש פועל בעברית שפירוש unlock? שהרי לפתוח דלת זה לפתוח דלת שאינה נעולה. אבל אם הדלת נעולה ואני רק מסובבת את המפתח כדי שלא תהיה נעולה, אני רק

unlocking the door

אז איך אומרים את זה בעברית במשפט בן שלוש מילים? (כמו "פתחתי את הדלת")


ולקינוח, כדי שהוא לא יהיה חלב ציפורים, הנה תמונות של אטרקציה מגניבה בבודפשט.

לפני כמה חודשים נסענו ליד הדנובה כשהייתי מוכנה להישבע שבתוך המים צף לו אוטובוס. ביטלתי את הרעיון במוחי כי כאילו, אוטובוס?

מתברר שכן.

האוטובוס ביבשה, צופה אל המים:

מתחיל בנסיעה אל כיוון המים, ועושה רושם שהוא לא מתכוון לעצור:

מריץ' ורץ' יוצא ריץ' רץ', מאוטובוס ומים יוצא, הממ, אוטובוסירה?

ככה הוא שט לאורך די רציני של הדנובה. שלא תגידו שלא יצירתיים כאן ברוסיה!

נכתב על ידי עדי בעולם , 6/1/2013 16:42
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-27/1/2013 23:13

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s