ארכיון – עדי בעולם, יוני 2010

6/2010

טיול וקניות

אני חייבת לציין לטובה את מזג האוויר של סוף השבוע האחרון. סוף יוני ולמרות זאת ניתן היה להסתובב בחוץ בלי להתייבש מיידית.

 

אז שיחקנו אותה, יותר נכון חברתי מיקי שיחקה אותה והציעה לנו לטייל. נסענו לאזור נווה שלום (המסלול הזה ליתר דיוק). היה טיול בין חורשות האורנים (מצטערת, אחרי שבדיה קשה לי לקרוא למשהו פה יער), שביל נעים ומתפתל, קצת צל מדי פעם, רוח נעימה (!), פינות ישיבה עם שולחנות וספסלים של קק"ל. הכי פיקניק מהילדות. שם גם ישבנו והינקנו בצוותא, ואני השתדלתי לא להיעלב מדי כשמיקי ובעלה לא אכלו את כל הסנדוויצ'ים שהכנתי. ("כל הלילה אני עבדתי בשביל הסנדוויצ'ים שלכם, אבל זה בסדר, אל תאכלו, אני כבר אנוח בקבר"). את העוגיות שמיקי הכינה לעומת זאת חיסלנו האופנוען ואני בתוך דקות. הממ.

 

השמיים באותו יום היו מעוננים ויפים.

 

 

 

 

(צילומים: האופנוען)

 

 

ותהייה על העדפותיו של עם ישראל: אנחנו טיילנו ברגל, ועוד עם שני תינוקות רכים, והיינו בערך היחידים על השביל שהלכו. היו כמה רוכבי אופניים, ואנחנו מצדיעים להם, אבל היו גם המון ג'יפים. והשאלה שלי היא: למה בעצם זה נחשב לטיול לטבע לנסוע בג'יפ שלכם עד אמצע החורשה בשביל שממש קל ללכת בו, ואז לרדת מהג'יפ, לעשות מנגל ולחזור לעיר? לא יהיה עדיף לילדים שלכם גם ללכת קצת, במקום שילמדו שטיול זה נסיעה עד מקום שאוכלים בו וחוזרים הביתה?

 

 

 


 

 

 

ונעבור לפינת הצרכנות. כלומר קניות. כלומר בגדים.

 

אתמול שיחרר אותי האופנוען לשעתיים בלי גומבוץ ועוד הוסיף "לכי לקניות". היו ימים שצמד המילים הזה היה שולח אותי על האופניים ישירות למסריק/גן החשמל/צפון דיזינגוף, אבל לאור הבורגנית האיומה שנהייתה ממני חישבתי איפה יש הכי הרבה חניה ובחרתי, שאלוהים תעזור, לצאת מהעיר, להרצליה, ועוד לקניון, ארנה.

 

האמת שקניון ארנה נבחר כי יש שם חנות של רונן חן וכבר הרבה זמן אני זוממת על השמלה הזו (פסים זה ה-דבר הקיץ):

 

 

 

 

שכמובן תיראה עליי ממש פחות טוב מעל הדוגמנית, אבל ווטאבר. אניווי, נסעתי לקניון, נכנסתי לרונן חן, מדדתי את השמלה הזו, והתאכזבתי לגלות שהיא קיימת בחנות רק בכחול לבן, ואני כידוע סמולנית עוכרת ישראל וזו בעיה. סתם, זה לא קשור, אבל אני לובשת רק אפור/שחור/אדום וברגעים נוסטלגים ירוק, וזה לא הצבעים שיש. בעסה.

יצא שיצאתי מהחנות עם שקית שבה בכלל מתנה לאמא של האופנוען שחוגגת יום הולדת שבוע הבא.

 

ואז גיליתי שיש בקניון גאפ. ובגאפ יש סייל 25% על כל החנות. ובחנות יש גם בייבי גאפ.

עכשיו, בכלל לא יצא לי להיות בגאפ בארץ עד כה, אבל שמעתי שהם יקרים. מצד שני, הנחה קבועה על כל החנות עושה את זה להרבה יותר נגיש.

אז עשיתי סיבוב מהיר בחלק לנשים, ולא מצאתי דבר לעצמי (מה הקטע עם פרחוני?), ואז הגעתי לבייבי גאפ.

ולמרות שזכרתי שבשלב הזה יש לנו המון בגדים לגומבוץ וממש לא צריך, לא הצלחתי להתאפק. כאילו, סייל וכאלה. וככה קניתי דברים ממש לא פרקטיים, כמו זה:

 

שזה ממש מטופש מצידי לקנות – לא רק שהילד עוד לא הולך וזה הכי לא פרקטי אלא רק לקישוט, זה גם מעצבן אותו לשים כפכפי אצבע, ובצדק. אבל אני נמסתי מול המדף שם כאחרונת ההורמונליות.

טוב, לרשימת הקניות שם נוספו עוד כמה דברים שאנחנו באמת, אבל באמת, לא צריכים. ואחרי כמה זמן נפלטתי מהחנות עם כרטיס אשראי מעלה עשן ונשבעתי שנפלתי פעם אחת אבל אוקיי, יותר אני לא שבה לגאפ. לפחות לא עד הסייל הבא.

 

שבתי הביתה עם שתי שקיות שבהן אף לא פריט אחד עבורי, אנד יט הייתי מאושרת כמו פעם אחרי קניות. מי אני ומה קרה לאישיות המקורית שלי. תהייה בפעם המאה.

 

 


 

 

 

עדכוני טלוויזיה: נמאס לנו מטרה. אני לא מצליחה להבין את הקטע של הסדרה הזו – היא לא מצחיקה, היא אפילו עצובה, וזה די מדכא לראות אותה.

אבל מהסדרות החדשות אנחנו כן נהנים מפלש-פורוורד ומשקר לי.

מתי דם אמיתי חוזרת? והעונה החמישית של דקסטר? והעונה הרביעית של אהבה גדולה?

 

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 28/6/2010 12:22   בקטגוריות טלוויזיה וסרטים   
75 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של michaly ב-5/7/2010 19:03

 

 


 

מיומנו של גומבוץ 2

 

יום חמישי

 

אמא לקחה אותי למאנטה ריי. בגלל שללכת למאנטה ריי זה הכי קרוב שהיא מגיעה לללכת לים, היא הלבישה אותי במה שנראה לה מתאים – חליפת מלחים מביכה. מחיתי ומחיתי, אבל אמא רק אמרה: "מי מלח קשוח של אמא". בעע.

 

 

 

יום שישי

 

היום אבא ואמא לקחו אותי לסבא וסבתא. עוד לא הספקתי לבחון את סביבתי וראיתי אותם צועדים אל הדלת. "תודה שאת נותנת לנו לבלות בלעדיו", אמרה אמא לסבתא. נעלבתי קשות.

(מזל שהיה כיף אצל סבא וסבתא).

 

 

 

יום שלישי

 

אתמול אמא איבדה את הטלפון הסלולרי שלה. היום היא גילתה שיש שלושה מרכזי שירות שהיא יכולה לנסוע אליהם: בדיזינגוף, באבן גבירול או בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. בגלל שיקולי חניה היא החליטה לצאת מהעיר ולנסוע להרצליה. כמו שאומרים אצלנו בבית: "קפיצה קטנה לחו"ל". סתם, הרצליה זה לא חו"ל, כל האזור של המסעדות נחשב לתל אביב.

זו הייתה הפעם הראשונה שלנו בקניון שבעת הכוכבים, ואמא דווקא הופתעה לטובה. קודם היא לקחה אותי למרכז השירות של סלקום, והתנהגתי למופת. היה כל כך משעמם שבסוף נרדמתי. כשהתעוררתי גיליתי שאנחנו עדיין בקניון, ואמא מחזיקה המון שקיות. אמא ראתה את המבט בעיני וצווחה "דונ'ט ג'אדג'! זה קניות איכותיות". ובאמת, חלק מהן היו ויטמינים מהסופר פארם וספרים מצומת ספרים. מתברר שאמא הצליחה לתפוס את שיירי שבוע הספר וקנתה שלושה ספרים במאה שקלים: הנערה ששיחקה באשאנשים טובים ובתפקיד הקלאסיקה לוליטה. "יום אחד יהיה לי זמן לקרוא ספרים", אמרה אמא בעיניים חולמניות. אני לא מבין, מה חסר לה באיה פלוטו?

בדרך לאוטו עברנו ליד חנות של קרוקס. אמא נזכרה שהיא צריכה כפכפי אצבע, הסתכלה ימינה ושמאלה, אמרה "איזה מזל שאנחנו בהרצליה ואין כאן אף אחד שאני מכירה", ונכנסה לחנות. התברר שאם נעשה כרטיס מועדון נקבל הנחה שווה. "איזה פאדיחה לעשות חבר מועדון של קרוקס", אמרה אמא, "מזל שאף אחד לא יודע". אז אני מבקש שתשמור את זה בסוד יומני היקר.

 

 

 

יום רביעי

 

היום אמא אירחה כאן לארוחת בוקר כמה חברות שלה. מרוב שהתרגשתי התעוררתי בבוקר כבר בחמש וחצי, ומבחינתי התחיל היום. אמא לא נראתה כל כך שמחה משום מה.

כתמיד אמא ניסתה לגרום לי לחייך מול החברות שלה, וכתמיד זה עיצבן אותי אז הקפדתי שלא, למרות שזה באמת נורא מצחיק השמיניות באוויר שהיא עושה כדי שאני אחייך. אבל הצלחתי לשמור על ארשת פנים רצינית. אין יור פייס אמא!

חוץ מזה גם ישנתי ממש מעט, ולכן אמא בונה על זה שאני אשן היום בלילה. פחח, היא עוד לא יודעת מה אני מתכנן לה. מואאאאה!!!

 

 

וחוץ מזה, תראו מה אבא ואמא הלבישו אותי לכבוד המונדיאל. עזר או לא עזר? זה הכל בזכותי:

 

 

 

יאללה, לאמבטיה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 23/6/2010 19:50   
70 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-29/6/2010 22:00

 

 


 

מזווית חדשה

 

לחנויות לתינוקות יש את אותו אפקט כמו של איקאה: אתם לא צריכים כלום – באתם רק להחזיר את העריסה ששכרתם מהם – אבל חצי שעה מאוחר יותר תצאו משם אחרי שתגהצו 330 שקל על כל מיני דברים קטנים שבעצם אתם כן צריכים.

 

 


 

 

 

זוכרים את החוק "אם הצלחת להירדם איתו הוא יישן עשרים דקות, אם לא הצלחת הוא יישן שעתיים"? יש גירסה מעודכנת:

אם הצלחת להירדם איתו הוא יתעורר כל רבע שעה בגלל מוצץ/חלום רע/רעש שרק כלבים והוא מסוגלים לשמוע. אחרי שלוש פעמים שהוא יעיר אותך, תיכנעי ותלכי לעשות משהו מועיל כמו כביסה. או אז הוא ידפוק שעתיים שינה ללא ציוץ. רר.

(חוק מוכח עד כה ב-100% הצלחה).

 

 

 


 

 

ביטויים בעברית שמקבלים משמעות שונה לגמרי כשמטפלים בתינוק:

 

שארית הפליטה

נמצאת על החולצה שלי

 

שש שעות שינה מטכ"ליות

ממ, חלום

 

מירוץ פורמולה

סימילאק או מטרנה

 

 

 


 

 

וגם: שמות סרטי פורנו משנים משמעות –

 

פטמות לוהטות

מסכנה, שתשים משחה מיוחדת להנקה

 

מוצץ בלי הפסקה

לא מומלץ, ובכל מקרה לא אחרי גיל 3

 

פסטיבל אוראלי

זה נורמלי, אצל כל תינוק החל מגיל שלושה חודשים

 

 

 


 

 

 

זוכרים את הקטע ב"חברים" שרוס ורייצ'ל מגלים שהתינוקת שלהם צוחקת מאיזה שיר איום ונורא של ראפרים על תחת גדול?

 

 

 

 

אז אצלנו עובד השיר האיכותי "ג'ינג'יס חאן".

 

 

 

 

 

האופנוען בהתחלה השתעשע, אבל אז הסמיק קשות כשאמא שלו דיווחה שבצירוף מקרים מצמרר גם הוא בגיל הזה מאוד אהב את ג'ינג'יס חאן.

 

 

 


 

 

 

ככל שאני מעמיקה לתוך חופשת הלידה (וכאמור – חופשה? פחח) אני מעריכה יותר את זו השבדית. מעבר להיותה ארוכה יותר, חופשת לידה בשטוקהולם הרבה יותר שווה: הפארקים ירוקים, שכיחים, מרווחים וחסרי ערסים (ואני מחשיבה כערסים גם את צמד הבנות עם עגלות הפרימיום שישבו לידי בגינה לא מזמן וניהלו שיחה ארוכה כאורך הגלות על "אמרתי לתופרת להוסיף תחרה, היא עושה לי 'לא מתאים', עשיתי לה 'מתאים מתאים'" וכו), בתי הקפה ידידותיים יותר לאימהות טריות (מקום לעגלות, מקום להחתלה וגישה חברותית יותר מלכתחילה), ועכשיו היכתה בי עוד הבנה – התחבורה הציבורית!

 

העניין הוא כזה: ברגע שיש לכם תינוק תמו ימי הספונטניות. עברו הימים שבהם קפצתי על אופניי ורבע שעה אחרי זה שוטטתי לי בדיזינגוף. הו לא, יציאה מהבית היום מחייבת אוטו וכוללת תזמון מדויק של שעת ההאכלה, מילוי תיק החתלה, קיפול עגלה, חגירת הילד באוטו ואז, לקינוח – חיפוש חניה. אני עוד עומדת בזה במשך היום, אבל השבוע היו שני אירועים שרציתי ללכת אליהם – שבוע הספר ומצעד הגאווה, אבל כיוון שהראשון מתקיים בערב, ולכו תחפשו חניה ליד כיכר רבין בערב, ואילו השני בשישי בצהריים, ולכו תחפשו חניה בעיר בשישי בצהריים כשחצי מהרחובות חסומים בשביל המצעד, ויתרתי.

 

ואז נזכרתי שבשטוקהולם זה לא היה קורה. בגלל שהעיר מעודדת שימוש בתחבורה ציבורית, יש בכל אוטובוס מקום מיוחד לאימהות עם עגלות, ושם קושרים את העגלה בחגורה מיוחדת, מה שגם הופך את הנסיעה לבטוחה. אם מישהו יושב במקום הזה הוא מייד יקום למראה האם והעגלה המתקרבים. לקינוח, אימהות שעולות עם עגלות לא צריכות לשלם עבור הנסיעה. ככה מעודדים נסיעה בתחבורה ציבורית.

 

ונחזור אלינו: אחרי שכבר השגתי דגל גאווה קטן בשביל המנשא של גומבוץ והכנתי את עצמי נפשית לחום ולשמש של הצהריים, קלטתי שרגע, איפה אני אמורה לחנות? המחשבה על חיפוש חניה בעיר פקוקה בצהרי יום חם כשגומבוץ מאבד סבלנות מאחורה הוציאה לי את החשק לנסוע. נשארתי בבית.

 

אבל האופנוען הלך:

 

 

 (צילומים: האופנוען)

 

טוב, לפחות הייתי במזגן.

 

 


 

 

מונדיאל – יאי!

נכתב על ידי עדי בעולם , 13/6/2010 21:31   
78 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-23/6/2010 20:36

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s