ארכיון – עדי בעולם, דצמבר 2011

12/2011

כריסמס בהונגריה

ועכשיו, אחרי שכולם התרשמו מאיזה צדקת הייתי בחנוכה, הגיע הזמן לספר על כריסמס. אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהחג הזה כשגרים בחו"ל.

 

זה התחיל עם המתנות לגננות. ידעתי שאני צריכה לתת להן משהו לחג, רק לא היה ברור מה. עשיתי משאל בקרב אימהות בתפוצות, וממנו עלה שהמתנה הקלאסית היא חבילת עוגיות ביתיות.

ום לפני מסיבת הכריסמס נראה המטבח שלי ככה:

 

כן, השקעתי בשני סוגי עוגיות. האחד הוא השוקולד צ'יפס הקלאסי, השני הוא קרמוגית חלבה, מתכון שמצאתי ברשת, והתלהבתי כי אני אוהבת שוקולד וחלבה באפייה. אלא שהמתכון התגלה גם כדורש הרבה עבודה וגם – הכי מעצבן – לא כל כך טעים בסוף. איזה באסה.

טוב, אז כל אחת מהגננות קיבלה הרבה עוגיות שוקולד צ'יפס וקצת עוגיות שוקולד חלבה. ארזתי להן את העוגיות בקופסאות שקניתי מראש:

 

 

וסה"כ הייתי די רגועה. ביום המסיבה כל ההורים הניחו את מתנותיהם מתחת לעץ שבגן, ואני העמדתי פנים שאני בוחנת את העץ בעת שבחנתי מה הם קנו. היה שם הכל, משוקולד פשוט קנוי מההורים הקמצנים ועד חבילות שי מל'אוקסיטן מההורים שיש להם יותר מדי כסף. נראה לי שתפסתי מקום טוב באמצע. סבבה.

 

אפרופו העץ, מה שמחתי לגלות שהגננת גזרה את הסביבונים שהילדים צבעו במסיבת החנוכה והדביקה אותם על קירות הגן, ואף השאירה אותם למסיבת הכריסמס. יאי.

 

עץ ומאחוריו קישוטי חנוכה. אנחנו קוסמופוליטים.

 

יצאתי מהמסיבה בגן כדי לגלות שאלוהים מפרגן לילדי הגן ושולח להם שלג בדיוק במסיבה של כריסמס.

 

איי וויש יו, א ווייט כריסמס.

 

 


 

 

טוב, נגמרה סאגת המתנות לגננות, החלה סאגת המתנות לשכנים. אנחנו גרים בבנין קטן, רק עוד שתי משפחות, והתלבטנו אם צריך לתת להם מתנות. לא נראה לי שצריך, אמר האופנוען.

 

המשפחה שגרה מולנו היא משפחה מגרמניה, ויומיים לפני החג השתררה דממה מכיוונם, אז הנחנו שהם נסעו לגרמניה לחג. סבבה, נשארה רק משפחה אחת. החלטנו להכין להם – הפתעה – עוגיות. אפיתי נגלה, ארזתי יפה, שמתי בקופסה (מזל שהייתה לי ספייר) והאופנוען הלך לאחל להם חג של נוצרים שמח. רק ראתה אותו השכנה בדלת ומייד דחפה לידיו את זה:

 

שתי עוגות (נוסח הונגריה, כלומר רולדות, אחת פרג ואחת אגוזים. כן, בדיוק כמו זו שסבתא שלי אפתה באייטיז), חבילת שוקולד ובובת איש שלג לגומבוץ. פוווו, מזל שהכנו להם עוגיות. היה יכול להיות מאוד מביך אם לא היינו נותנים להם כלום.

 

חזר האופנוען שמח וטוב לב מהשכנים למטה והזדעזע לגלות מול דלתנו בקבוק יין עטוף יפה עם כרטיס לבבי שמאחל לנו חג שמח. על החתום: השכנים הגרמנים… שיט, הם לא נסעו, הם בבית, ועכשיו ערב החג, כלומר כל החנויות סגורות ואין לנו מתנה בשבילם. "דווקא לגרמנים", נאנח האופנוען, "עכשיו הם יחשבו שאנחנו כועסים עליהם בגלל השואה"..

 

אין ברירה, חובש טוב חובש מאלתר. ארזתי את שמונה העוגיות שנותרו לנו אחרי המתנה לשכנים מלמטה ("דווקא את העוגיות שלנו", התבאס האופנוען), הוספתי חבילת שוקולד שמצאתי בארון ("דווקא את המריר עם הפיסטוק", התבאס האופנוען), מצאתי שקית דקורטיבית, שמתי בפנים והוספתי כרטיס לבבי. חג שמח יאבול.

 

 


 

 

ואחרי שנגמר עניין המתנות יש את עניין האוכל. כבר בדקתי את האוכל לכריסמס בשבדיה, ואת האוכל לכריסמס באנגליה, ועכשיו הגיע הזמן לאוכל ההונגרי. מה אוכלים בכריסמס בהונגריה? מרק דגים, בישר לי האופנוען.

 

מרק דגים. בדמיוני ראיתי בויאבז זהוב, חוטי זעפרן אדומים שטים בו, פיסות דג לבנות פריכות לצד מולים, ומעליו צפות פרוסות באגט קלויות עם איולי ביתי, מממ…

"הממ, לא בדיוק", קטע האופנוען את קול הכינורות בראשי. "זה לא כזה מרק. זה מרק קרפיונים".

"קרפיונים??" התבאסתי, "מה זה פה, פולניה?"

"מה פתאום", אמר האופנוען בעלבון, "זה עם פפריקה".

כמובן, מה חשבתי לעצמי.

 

אז גילינו שבמסעדה החביבה עלינו הקרובה לביתנו יש תפריט כריסמס ואפשר להזמין הביתה. הזמנו. הם עושים גירסה מתוחכמת יותר למרק הקרפיונים. כלומר, אותו מרק, אבל עם שפמנון במקום קרפיון. הלכנו על זה.

 

כן, אתם רואים חנוכייה ברקע. אנחנו הכי קוסמופוליטים #2.

 

היה, ובכן, סתמי. האופנוען אומר שזה יכול להיות טעים יותר. נו טוב.

 

 


 

ואם כבר מתכון לעוגיות, הנה אחד כן מוצלח, וגם בריאותי – לא דורש סוכר וקמח, טעים וממש קל להכנה. אני הוספתי לצימוקים גם משמש מיובש ובמקום אגוזים שמתי שקדים, כי זה מה שהיה בבית, ועדיין יצא טעים.

נכתב על ידי עדי בעולם , 28/12/2011 22:14   בקטגוריות כריסמס   
69 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של koltchwma ב-8/1/2013 11:40

 

 


 

חג אור לגויים

ראשית – התנצלויות על היעלמותי, תגובות שמחכות בבלוג לתגובות כבר שבועיים, מיילים שמחכים למענה כבר שלושה שבועות. יש לי תירוצים משכנעים: האופנוען היה שבוע בחו"ל ומתברר שכשאת מטפלת בשני תינוקות לבד בארץ זרה לא נותר לך זמן פנוי לשנייה, ואז הוא חזר אבל כבר הייתי עסוקה בדברים אחרים. להלן.

 

 


 

 

 

כשרשמנו את גומבוץ לגן שמחנו לגלות בלו"ז השנתי שלו מסיבת כריסמס/חנוכה בדצמבר. אבל אחרי שגיליתי שאנחנו הישראלים היחידים בגן וכנראה גם היהודים היחידים כבר לא פיתחתי ציפיות לגבי הצד של חנוכה במסיבה.

מה רבה הייתה איפוא ההפתעה כשהגננת של גומבוץ שאלה אותי אי שם בנובמבר אם אוכל לעזור לה לארגן מסיבת חנוכה. "פרט לגומבוץ יש עוד שני ילדים יהודים בקבוצה", חשפה, ואני פערתי פה כי שום שם ברשימת השמות לא נשמע יהודי וגם, איך נאמר, כולם שם נורא בלונדינים. הגננת ראתה את הפתעתי ומייד הוסיפה "כמובן שלא נחשוף אותם", ואני התעלמתי מטון ה"לא חושפים בושות כאלה". היא גם הוסיפה שהיא פונה אליי ולא אל האמא של היהודים האחרים כי "המניסיון האימהות הישראליות תמיד יותר שמחות לעזור בארגון חגים יהודיים". אולי כי אותנו חינכו שזו גאווה להיות יהודי, לכו תדעו.

 

אלא שהגננת לא ידעה על מי היא נפלה – האמא הכי מתלהבת. כן, אני, האמא המתלהבת. כמו שאמרו חברות שלי כשסיפרתי להן: "טוב, זו הפעילות הראשונה בגן שאת מתנדבת. יעבור לך".

אבל בינתיים כאמור הייתי בשיא ההתלהבות ולכן מייד השקעתי את מיטב מרצי בארגון המסיבה. כלומר, אני לא עשיתי כלום פרט ללשלוח שני מיילים, אבל ידעתי טוב טוב למי לשלוח את המיילים האלה.

המייל הראשון נשלח לאמא שלי, שהגיעה לבקר פה שבוע אחרי. בעקבותיו, היא הביאה איתה את כל הציוד שצריך למסיבת חנוכה:

 

 

 

חנוכייה בצורה קלאסית של מנורה, נרות, סביבונים בכמות מספקת לכל ילדי הגן, מטבעות שוקולד, מפיות חגיגיות וגם קופסת לביבות להכנה מהירה (נו, אני בחופשת לידה, אין לי זמן לעמוד לגרר תפוחי אדמה ל-20 איש).

 

הייתי מאוד מרוצה, ולכן כתבתי לחגית, שהגיעה לכאן חודש אחרי, שאמא שלי כבר הביאה את כל מה שצריך למסיבה ולכן כל מה שאני רוצה ממנה כשהיא תבוא זה שתראה לגננת איך להכין כתרים עם נר. בדמיוני קפצנו פה לאיזה חנות, קנינו איזה בריסטול וחתכנו ממנו נרות. בדמיונה, ראתה חגית קצת יותר מזה.

 

 

מדבקות לקישוט הגן בצורות של חנוכה, סביבונים מיוחדים, סביבונים מעץ לציור והדבקה בשעת יצירה בגן, חומרים להדביק על הסביבונים, צמידי סטיקלייט, ואה כן, חומרים לכתרים עם נרות.

 

אקיצר, הגננת לא ידעה מאיפה זה נפל עליה כשהופעתי יום לפני המסיבה סוחבת שתי שקיות גדולות עם דברים למסיבה ולקח לי איזה עשר דקות רק להסביר לה מה הוא מה. אבל ייאמר לזכותה שהיא שיתפה פעולה יפה יפה, וכך כשבאת ביום המסיבה מצאתי את הגן מקושט כראוי למסיבה.

 

 

 

דלת הכניסה לכיתה. מצד אחד גרבי כריסמס, מצד שני סביבון וכד.

 

 

ערב קודם שלפה חגית קורצני עוגיות בצורות של חנוכה וגם הכריחה אותי לעשות עוגיות. יצא מאוד יפה.

 

 

 

כאן בתמונה אתם רואים את העוגיות לפני האפייה. את הנגלה הראשונה שרפנו לגמרי. ויפה שאני אומרת "שרפנו" כשרק אחת מאיתנו, הסובלת מטמטמת פוסט הריון, התבקשה לכוון את התנור ל-190 מעלות וכנראה כיוונה אותו בטעות ל-250 מעלות. את הנגלה השנייה כבר לא שרפנו. כלומר, חצי ממנה לא נשרף. אבל הפעם זה לא באשמתנו. ככה זה כששוכרים דירה ומקבלים את התנור מבעל הבית, יוצא תנור קצת מעפן. גילינו שהוא לא אחיד בכלל, חצי מהתבנית הייתה וול וול וול דאן, וחצי רק וול דאן. לא נורא, שמנו על העוגיות מספיק סוכריות כדי שהילדים לא ישימו לב לקראנצ'יות.

 

 

 

פרט לזה הוספתי תבנית לביבות. הופעתי בגן נושאת תבניות וקופסאות, פלוס דיסק שירי חנוכה (הידעתם ש"מי ימלל" נשמע כמו שיר נורא צבאי כשלא מבינים את המילים?) וכולי נושאת כתר וירטואלי "האמא הכי משקיעה". הה.

 

התברר שגם הגננת השקיעה קצת והורידה דפי צביעה עם סביבונים. זה פלוס הסביבונים לצביעה מילא די הרבה זמן של יצירה.

בתמונה: הסביבון שגומבוץ עשה:

 

 

אחרי זה הולבשו הילדים כתרי נרות ולמדו לשחק בסביבונים. בדמיוני חשבתי שכל אחד יהמר על אות ואם האות יוצאת הוא יקבל מטבע שוקולד. במציאות התברר שילדים בגיל הזה בכלל לא יודעים לסובב סביבונים ולכן המשחק הפך ל"מספיק שתנסו לסובב את הסביבון ותקבלו מטבע שוקולד".

שימו לב שתפסתי סביבון בעת סיבובו. לא, ברור ששום פעוט לא הצליח לסובב ככה, זה אחרי שהגננת הדגימה להם מה לעשות:

 

 

 

כל הילדים מאוד שמחו והתלהבו מכתרי הנרות והסביבונים. כולם, חוץ מהילד שלי, כמובן, שסירב ללבוש את הכתר והעדיף להחזיק אוטובוס קטן ביד במקום סביבון במשך כל המסיבה. העיקר אירגנתי לו מסיבה שילמד מה זה החגים שלו.

ואה, גם הדלקנו נרות והגננת הסבירה שהיה נס ויש אור במשך שמונה ימים והצליחה לעשות את זה בלי להזכיר את אלוהים אפילו פעם אחת. (כיאה לגן בינלאומי אין פה ממש דת, רק תרבות. יומיים מאוחר יותר אני אגלה במסיבת הכריסמס שגם ישו לא יוזכר. סבבה, זה בדיוק מה שרציתי).

 

 

 

(הלכנו לפי בית שמאי. או בית הלל. נו, הבית שאמר שקודם מדליקים שמונה נרות ואחרי זה יורדים כל יום נר).

 

בארוחת הצהריים הוגשו לילדים הלביבות ואני שמחה לומר שהבן שלי, שני היהודים הנסתרים וגם הגויים של הגן כולם אוהבים לביבות, ועוד יותר מזה עוגיות בצורת סביבונים, ועוד יותר מזה סוכריות זרחניות שמודבקות עליהם. נו טוב.

 

בסוף היום חולקו לכל ילד הביתה סביבון צבעוני, מטבע שוקולד, הסביבון שיצר וכתר הנר שלבש. זה משך הרבה תשומת לב עד שאמא גרמניה אחת מהקבוצה הבוגרת יותר נעצרה ליד הגננת כדי לשאול אותה מה זה. "עשינו מסיבת חנוכה", הסבירה לה הגננת. "עשיתם מה?" תהתה האמא. "חנוכה", אמרה הגננת, "את יודעת, החג היהודי?" "לא, מאיפה שאני אדע?" ענתה האמא, "לא שמעתי מעולם". אמרה והסתלקה. סיפרתי על זה לאופנוען מאוחר יותר בבית וביחד העלינו הרבה בדיחות. לא אפרט עכשיו, רק אסכם שכנראה לא לימדו את סבא שלה בוורמאכט מה זה חנוכה.

 

הייתה מסיבה מאוד מוצלחת, וכפי שאני אגלה יומיים אחרי, קצת יותר מושקעת ממסיבת הכריסמס. לא שאני עושה תחרות או משהו, ברור שלא, אבל העיקר שהיהודים ניצחו.

 

 


 

 

בהיותי בחו"ל לא דאגתי להתכונן נפשית למפגש עם הסופגניות השנה ולהכין את עצמי שמותר לי רק אחת ביומיים או ארבע סה"כ כל החג. זה לא שיש לי פה רולדין או משהו ולמרות שיש סופגניות בסופר (מתברר שזה ממש נפוץ בהונגריה) הן ממש לא מגרות, אז לא דאגתי שאתפתה.

והנה עשינו פה אתמול הדלקת נרות חנוכה בבית, ואמא של האופנוען הופיעה נושאת מגש סופגניות שעשתה בעצמה. מה זה טעימות. ובגלל ששכחתי את השיחה הנוזפת המקדימה היה זה רק אחרי הסופגניה הרביעית (!!) שבלעתי כשקול קטן לחש בירכתי מוחי "אה, גיברת, מה את חושבת שאת עושה?" וקלטתי שבלעתי ארבע סופגניות לפני שבכלל מצמצתי. ניסיתי לנחם את עצמי שנתתי לגומבוץ ביס מהסופגנייה השנייה אבל זה כנראה לא מה שיציל אותי מקלוריות החג. לקינוח סיימתי גם את מגש הלביבות. הממ.

 

 


 

 

בעקבות אי הגעתי למחשב עם שתי ידיים פנויות מצטברים אצלי די הרבה פוסטים בראש, אז ייתכן קצת שטף קטן. בקרוב: כריסמס, וגם פוסט תרבותי על "סרוגים", "יחפים" והמשלוח הספרותי המכובד שקיבלתי מהארץ. ואם אספיק אז גם פוסט על השבוע לבד כשהאופנוען היה בחו"ל. נראה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/12/2011 22:24   
92 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-7/1/2012 13:03

 

 


 

הבלוגרית שעשתה קאפקייק

 

 

אחרי שמלא תגובות לפוסט הקודם שאלו למה לא עשיתי בעצמי קאפקייקס (למרות שבעיני צמד המילים האוקסימורוני "חופשת לידה" הוא תשובה מספקת למה אין לי זמן לעשות שום דבר שמצריך שתי ידיים), ואחרי שלמרבה הפאדיחה כמה מגיבים הציעו לי גירסאות שונות של הספר של מרת'ה סטיוארט רק כדי שאני אזכר שבעצם יש לי את הספר בבית, החלטתי לעשות מעשה.

 

כלומר, החלטתי תיאורטית. ואז נכנסתי לסופר (של רשת Spar הגרמנית, יש פה כמה רשתות, גרמנית, צרפתית ואנגלית, וכל אחת מביאה מוצרים שונים לגמרי, הרבה מארצות המוצא שלהן), ונתקלתי בדוכן חדש שבדיוק הוצב. משהו שנקרא "ספאר פרימיום" ויש עליו מוצרים שונים מהמוצרים הרגילים (שאפשר לסכם אותם בכמה מילים ממצות כמו "מרגרינה ונגזרותיה, בשר ו-18 סוגי פפריקה"). ובין המוצרים של הפרימיום ישבו שתי צנצנות: קרם אגוזים וקרם קוקוס. אלוהים בהחלט נטל כמה דקות כדי לשלוח לי הודעה ברורה לאפות קאפקייקס.

 

עיון קל בספר של מרת'ה גילה לי שיש שם מתכון לקאפקייקס שוקולד-חמאת בוטנים (את זה למרבה הצער אלוהים לא שלח) שיסתדר עם קרם האגוזים וקרם הקוקוס שלי. מייד שיניתי אותו קצת כדי שיתאים בדיוק למה שרציתי, ויצאתי לדרך:

 

 

 

הקאפקייקס בדרך לתנור. ובתוך כל אחד מהם, הס פן תעיר, מסתתר לו מטמון קרם אגוזים/קוקוס זעיר.

בשלב הציפוי גיליתי שכל אוסף המזלפים שלי אבד גם הוא עם טוני וג'ינג'ר. לא ייאמן איך כל יום אני נזכרת בעוד משהו (שלשום נזכרתי שגם פטיש השניצלים בעצם נראה לאחרונה רק בלונדון).

אז הציפוי נמרח עם כף במקום להיות מעוצב באלגנטיות. מרת'ה תסלח לי, אני מקווה.

והתוצאה הסופית. חדי העין יבחינו שחסרים פה כמה.

 

יצא, ואני מתנצלת שאני מעידה על עיסתי, ממש שווה. האופנוען אפילו שכח להסתיר את הטון המופתע כשאמר: "זה ממש טעים!"

יומיים אחרי לא נשאר כלום, בקרוב נגלה שנייה.

 

 


 

 

הרהורים בעקבות הספר של מרת'ה:

Buttermilk – האם אני זוכרת נכון וזה רוויון?

לא שזה משנה, אין פה בכל מקרה, אבל אני סתם סקרנית.

 

 


 

 

תובנה:

טלפון מהגננת באמצע הבוקר פשוט לא יכול להיגמר בחדשות טובות.

 

 


 

חוק מרפי, גירסת שני הילדים, גירסת "רק באירופה", #15:

הטלפון המבאס ביותר, הלא הוא הטלפון מהגננת שאומר "הילד חולה, בואי לקחת", תמיד יגיע כשבחוץ בדיוק החל לרדת שלג ואין לך עם מי להשאיר את התינוק הקטן. עכשיו את צריכה לסחוב תינוק זעיר החוצה לשלג. מהמם.

 

 


אחד הדברים שקשה ללמד פעוט הוא שיש דברים שמיועדים לתינוק ולא לו. למשל, המקרה הבא:

 

גומבוץ פשוט מסרב להפנים שהאוניברסיטה של דובוש היא לא החניה של האוטו מכבי אש שלו (שמנגן שיר שמרגע ששמעתם אין סיכוי שתפסיקו לזמזם. באמת תודה סבתא של גומבוץ). ובאמת, יש להודות שהגודל של האוניברסיטה אכן מושלם לחניה של האוטו, אבל רבאק, בכל פעם שאני מפנה את ראשי הצידה אני מחזירה אותו ומקבלת התקף לב קל כשאני מגלה שגומבוץ מנסה להחנות את האוטו על דובוש.

מובן שבשנייה שאני מפנה את דובוש מהאוניברסיטה גומבוץ ממהר לחנות שם, תוך פרצוף של "בשעה טובה החוצפן שתפס לי את החניה זז". הכי מוכן לתל אביב.

 

 

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 4/12/2011 15:55   
94 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של click ב-8/8/2012 23:58

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s