ארכיון – עדי בעולם, אוקטובר 2010

10/2010

כעולם נמלה

מצטערת על חוסר העדכונים – חיי קצת עסוקים בימים אלה.

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

אלה לא החיים שלי #4

 

 

 

 

 

אני עומדת לצאת מהבית, מציצה במראה. מגלה כתם חלב באמצע הגופייה השחורה שלי.

 

 

אני (חושבת לעצמי): איזה יופי, רק כתם אחד

 

 

יוצאת מהבית

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבא שלי מדבר בקול רם ליד גומבוץ הישן בעגלה

 

 

אני: שששש. הערת – הרמת

 

 

אבא: את לא מפחידה אותי. לי יש חוק אחר: בכית – עברת

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 חידה:

 

 

מול תינוקך ערימת צעצועים. בערימה:

 

 

א. "קפטן קלמרי" – תמנון צבעוני מבדים מגוונים, תוצרת חברת היוקרה לאמאז. 90 שקל (כן אני יודעת שבלינק זה רק איזה 12$. בארץ הכל כפול ויותר).

 

 

ב. צעצוע עץ פלצני, שקנית בפרץ הורמונלי שבועיים אחרי הלידה בדיאדה. 100 שקל (כן, אני יודעת שהוא עולה ממש פחות בלינק. כאמור, בארץ בכלל ובדיאדה בפרט – כפול).

 

 

ג. קונסטרוקציית פלסטיק אימתנית של פישר פרייס, מופעלת בבטריות, מגיבה לכל תנועה של הילד בשלוש שפות וארבעה צלילים. ים כסף.

 

 

ד. מחשבון כיס ישן ומאובק, לא עובד מאז 2003, ללא שום צבע מעבר לשחור ולא משמיע שום צליל.

 

 

עם מה ישחק הילד?

 

 

רמז לאלה שאינם הורים: עם זה שלא הוצאתם עליו שקל אלא הילד מצא במקרה על איזה מדף נשכח בגובה הרצפה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

עשר דקות זה השנ"צ החדש.

 

 

 

 

 

 

 

 

ררררר

 

 

~פיהוק~

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

דווקא ממש רציתי לטעום את המילקי החדש, זה עם הגליליות שוקולד, אבל למה רק באריזה של 6?

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

אלה לא החיים שלי #5

 

 

 

 

 

חגית ואני נפגשות בקניון (מתחם ג'י. הייתי לראשונה היום. קניון לא רע בכלל, מאוד נוח. רק דבר אחד מטורף – יש שם כמות אימהות עם עגלות יותר מבטיפת חלב. עמדנו בתור לבית קפה, שורה ארוכה של עגלות).

 

 

חגית (מצביעה על החולצה שלי): מה זה?

 

 

אני: אני צריכה להצטלם לתמונת פספורט, אז לבשתי חולצה יפה

 

 

חגית: לא, זה (מצביעה על הצווארון שלי)

 

 

אני (שולחת מבט ומגלה מרק טחון מרוח לי מהצווארון עד הלמטה של החולצה): שכחתי להסתכל במראה כשיצאתי

 

 

אוף.

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שמעתי ארז לב-ארי ברדיו ונזכרתי כמה אני מתגעגעת לסרוגים וגם איך אני אוהבת את השיר של הסדרה, אנא אפנה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 (אפרופו, חברתי לעבודה חן, חובשת החצאית הסרוגה, סיפרה לי שיש טרנד במגזר בקרב בנות נשואות – מטפחות יפעת, שזה כיסוי הראש הזה שיפעת לובשת בעונה השנייה אחרי החתונה, מן צעיף עם כל מיני שוונצים ושכבות. מתברר שזה ממש תפס גם בעולם האמיתי ויש מעצבות שעוסקות רק בכיסויי יפעת. הכי תספורת רייצ'ל של המגזר).

 

 

 

 


 

 

עולה לי על העצבים הגירסה החדשה של ישרא. הרגע ביליתי עשר דקות בלנסות להחזיר את הווידיאו למעלה שנעלם, ונאלצתי לשמור שוב ושוב ושוב, כשהמערכת טוענת בכל פעם שאני לא מזוהה וצריכה להקליד שוב את פרטיי, ללא הועיל. אני תוהה איזו פלטפורמה תהיה נוחה יותר מזו.

נכתב על ידי עדי בעולם , 20/10/2010 20:15   
87 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-8/11/2010 22:01

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s