ארכיון – עדי בעולם, נובמבר 2006

 

קטנים של התאקלמות

נכנסת למונית. הנהג מדברת בדיבורית עם מישהי. מתעלמת מהשיחה ושוקעת במחשבותיי.

הנהג מסיים השיחה, מסתובב אליי: נחשי מי זו היתה?

אני ~משדרת גלי מוח "אני לא בעניין של שיחה עכשיו"~: אין לי מושג

הנהג: הבת שלי. נחשי איפה היא גרה?

אני ~משדרת גלי מוח "שתוק ועכשיו"~: אין לי מושג

הנהג: בקונטיקט, ליד האוניברסיטה שם

אני ~נכנעת~: היא לומדת שם?

הנהג: מה פתאום לומדת, היא נשואה.

 

 


 

 

נוסעת במונית אחרת. הנהג פותח מוסיקה יוונית.

הנהג: זה רק טבעי שאם את נוסעת עם מוניות של "בלפור" תשמעי מוסיקה יוונית.

אני (בקול של חננה מתלהבת): למה, ללורד בלפור היה קשר מיוחד ליוון?

הנהג (שולח בי מבט של "מאיפה נפלה עליי האהבלה הזו"): זה ידוע שבתחנת בלפור יש הרבה נהגים ממוצא יווני.

~צלילי בוזוקי~

 

 


 

 

יישרתי את השטיח החדש ושאלתי את אבא שלי: "נו, מה אתה אומר על העיצוב"?

אבא: הממ, ובכן, זה מאוד שבדי.

 

כל דירותיי בתל אביב התאפיינו בקירות צבעוניים (בעיקר צהוב-לימון ואפרסק) ובססגוניות, הרבה כריות ומנורות צבעוניות.

כשעברתי לשבדיה התחננתי בפני השבדי לצבוע איזה קיר במשהו שהוא לא לבן. השבדי נחרד מהרעיון. בלית ברירה נותרתי עם דירה לבנה.

עכשיו, כשיש לי דירה משלי, לא רק שכל הקירות הלבנים, אז גם כל הרהיטים הם עץ/ריפוד בהיר. והשטיחים לבנים. בקיצור, עיצבתי דירה שבדית מושלמת. תהליך הפיכתי לדג קר שאינו מסתדר בארץ האזייאתית הושלם.

 

 

 


 

 

למדתי משהו חשוב: אין כמו יום בעבודה עם חברות טובות בשביל לעודד מצב רוח (כן גילה ואיריס, השורה הזו מיועדת אליכן).

 

 


 

 

 

קצת פירגון לאחי:

האחיין המתוק בעולם.

 

לו היו לי חמישים מיליון דולר הייתי:

קונה בית יחסית מבודד.

בבית הייתי מגדלת את ילדיי, שכן אם ביטחוני הכלכלי היה מובטח לא הייתי מהססת לעשות ילדים לבד.

נותנת כסף לקרוביי, כזה שיבטיח להם חיים ברווחה לשארית חייהם.

תורמת ל: ילדים במצוקה ולנשים במצוקה. ולמעוטי יכולת שרוצים ללמוד. ולעידוד הקריאה אצל ילדים. ולעוד המון דברים.

מרשה לעצמי לעסוק רק בכתיבה, בלי לחשוב על הפרנסה המיידית.

 

 


 

 

אכלתי ארוחת ערב אצל איריס חברתי ובעלה. המנה העיקרית היתה דג דניס אפוי עם שיני שום בתוכו ופטוצ'יני. היה מצוין. לשולחן ישבו גם שני הילדים. אבל רק הילדה בת ה-32 ביקשה מאיריס שתחתוך לה את הראש של הדג כי הוא מסתכל עליה.

 

 


 

 

גם השבוע עוד לא חוברתי לאינטרנט, הפעם באשמתי. הדירה כבר מחוברת, אבל הלפ טופ שלקחתי מההורים עתיק מדיי בשביל להתחבר לADSL. נו, בשבוע הבא אמור להגיע המשלוח שלי משבדיה ועימו גם לפטופי שאמנם בקושי עובד (מעולם לא התאושש מתקרית התה הירוק. בריא, אבל לא למחשב) אבל לפחות יכול להתחבר לADSL. ועד אז, שוב, מי שלא עניתי למיילו/הגבתי בבלוגו – עימכם הסליחה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 25/11/2006 02:13   בקטגוריות מושמושפרוייקטים של ישרא   
79 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-8/12/2006 16:31

 

 


 

קצרים של התאקלמות ויום הולדת

אכלתי ארוחת צהריים אצל חגית. בעלה בישל (פרס הגבר המצטיין וכו) בעוד אנחנו ישבנו בגינה. "תריחי", היא הגישה לי גבעול נענע עם עלים שקטפה. כמו שאני מרחרחת את העלים נפל מהם משהו ירוק ישר על הרגל שלי. זחל. התגובות: אני צווחת בהיסטריה, חגית צוחקת, הילדים של חגית מתאספים כדי לצפות בשיעור טבע: הרווקה העירונית כשהיא נתקלת בזוחלים. ואם במקום ליפול על הרגל שלי הזחל המעפן הזה היה נשאף אל האף שלי? הה?

 

 


 

 

בשלב הקינוח הביאה חגית עוגה ובה נעוץ זיקוק. אחרי שירת "היום יום הולדת" התעקש הילד הקטן לתת לי מתנה. וכך זכיתי בפרס המגניב הזה של מן חומר פלסטי שנועצים בו קשית ומנפחים בלונים מגניבים כאלה. שנים לא שיחקתי בכזה. גם חגית התוודתה שהיא קנתה את זה "בשביל הילדים" ומאוד אוהבת לשחק איתם בזה.

 

 


 

 

ביום שישי יצאתי לסיבוב שכונתי. יצא שהתגלגלתי אל שוק הכרמל. שוב הוכחתי לעצמי מה שכבר מזמן ידעתי: אני חננה והשוק בעיקר מפחיד אותי. כמו תמיד יצא שהמקום היחיד שקניתי בו משהו היה החנות האסייאנית. עשיתי השוואה ומתברר ש"מזרח מערב" גם יותר מרווח, גם בעל מבחר גדול יותר וגם זול יותר מ"המכולת הסינית". הבחירה שלי ברורה.

 

בדרך חזרה גיליתי מקום בשם "המטבחון". כלומר, לפי התור הארוך של אנשים לבושים היטב עם הבעת "אנחנו תל אביבים מעודכנים" מרוחה על הפנים כנראה גיליתי את אמריקה, אבל לפחות בשבילי זה היה חדש. אכלתי קציצות פראסה לא רעות בכלל.

 

 


 

 

בעקבות ביקור נוסף באיקאה, רשימת הקניות שלי נראית עכשיו ככה:

מיטה

ארון

כורסה

שולחן אוכל

שולחן לסלון

כיסאות למטבח

מדפים

שלל אביזרים אחרים

 

הקניות נערכו עם אבא שלי, הגבר הראשון שראיתי שלא מתחרפן אחרי יותר משעה באיקאה (אורן, שלא תעיז למחות, אתה חופשי התבכיינת, ועוד הקניות היו בשבילך!).

 

 


 

 

הייתי בארוחת בוקר של בנות, אצל אחת מחברותיי לעבודה. היא בשלנית מעולה (פרט לעבודה שלנו היא גם מבשלת לזוגות שמזמינים ממנה ארוחות יוקרתיות). ארוחת בוקר כזו לא אכלתי שנים: פאי גבינות עיזים ורוזמרין, פאי גרוייר ובצל, טארט טאטן בצל סגול, גבינות, מוס מקרל, סלט, לחמים, מיזלי תוצרת בית, בריוש, ריבות שוות ועוגות. תוסיפו לזה את שיחת הבנות השווה סביב השולחן, והופה, הנה בדיוק אחד הדברים שהיו חסרים לי בשבדיה.

 

 


 

 

לפני שנפרדנו נתנה לי דיאנה המקסיקנית מתנה קטנה ארוזה ואמרה: תפתחי ביום ההולדת. פתחתי, וצמיד כסף מקסים השתלשל מהאריזה. איזה כיף.

 

 

 


 

 

"גם הבת שלי, בגילך, התגרשה. אבל לה יש שני ילדים. עדיף לך ככה, בלי ילדים. למרות שבמקרה שלי, היא הבת היחידה שלי, לפחות ככה יש לי נכדים. אבל זה בסדר, אני לא דואגת לאמא שלך. הרי יש לה עוד שני בנים".

(העוזרת של ההורים שלי, באה לחזק ויוצאת מחוזקת).

נכתב על ידי עדי בעולם , 18/11/2006 18:13   
85 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-5/12/2006 15:22

 

 


 

הופ הופ טרללה

ממראות היומולדת:

 

 

נרשמו גם:

ארוחת צהריים עם עדי השנייה באורנה ואלה.

סיבוב קניות שוות.

מיני בר של "מי עדן", מתנה מאבא ואמא ("אבא שלך אמר שאת גרה לבד אבל שותה המון", הודיעה לי המוקדנית).

טלפונים (סליחה למי שלא עניתי), משלוש יבשות שונות.

 

מגניב לראות את הבלון הקטן ליד שמי.

אבל קצת מוזר לראות 32.

 

 


אני נטולת אינטרנט עד שיחברו את דירתי. וזה יקרה רק אחרי שאקנה מחשב. בקיצור – סליחה לכל מי שלא עניתי למיילו או עיינתי בבלוגו.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 14/11/2006 22:01   
108 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-19/11/2006 01:28

 

 


 

רק בישראל. ררר

שיחה מהמוביל של איקאה.

המוביל: עדי? אני יודע שהיינו אמורים להגיע היום, אבל לא נגיע

אני: ??

המוביל: אני תקוע עם האוטו. במקום זה נגיע מחר

אני: טוב, אם אין ברירה…

המוביל: נהיה אצלך בשבע בבוקר

אני: לא, זה בלתי אפשרי, אני לא אהיה שם בשבע בבוקר, אני עוד לא גרה בדירה כיוון שהמזרון שלי אצלך במשאית, ואין לי איך להגיע לתל אביב בשבע בבוקר

המוביל: חמודה [רר,  שונאת את הגישה הישראלית לפיה נותני שירות קוראים ללקוחות חמודה/מאמי], אני מגיע אלייך בשבע בבוקר, זה מה יש

אני: בהחלט לא. אני לא אהיה שם. תגיע מאוחר יותר

המוביל: חמודה, אני גר באשדוד, אני נוסע לשם אחרי המשלוח אלייך, לא רוצה להתעכב בתל אביב. בשבע בבוקר אני אצלך

אני (מתקשה להאמין למה שאני שומעת, הרי שילמתי על המשלוח הזה): אני אומרת לך שאני לא אהיה שם!

~ויכוח ארוך מתמשך, בסוף אנחנו מתפשרים על תשע בבוקר, שזה גם די סיוטי מבחינתי בשביל להגיע לתל אביב, אבל זה מה יש~

 

 


 

 

שיחה לבזק.

אני: שלום, אני רוצה להזמין קו טלפון

המוקדנית בבזק: אין בעיה, יש מבצע בלה בלה בלה

~שיחה ארוכה בה אני מוסרת פרטים וכבר עומדת לשלם~

המוקדנית: רגע, יש בעיה, אני לא יכולה להזמין לך קו, אני רואה שיש לך חוב לבזק

אני:  זה לא יכול להיות

המוקדנית: זה מה שכתוב לי. תתקשרי למחלקת הגבייה.

 

~שלוש שיחות טלפון עם מחלקת הגבייה, עוברת שעה ומובטח לי שיחזירו לי תשובה~

 

הטלפון מצלצל

מוקדנית: מתברר שהיתה לנו טעות, אין לך חוב לבזק. את יכולה להזמין קו.

אני: באמת תודה

 

 


 

 

כיכר רבין, צהריים. אני מחכה לאוטובוס. אאוט אוף דה בלו מופיעה מכונית, הנהגת עוצרת בדיוק ליד התחנה, ומורידה נוסעת. אחרי זה היא מרימה ארמברקס, שולפת את התינוק מהסלקל, מוציאה בקבוק ומתחילה להאכיל אותו.

אני: הממ, את באמצע תחנת אוטובוס, לא כדאי שתתקדמי טיפה הלאה? (יש עשרים מטר פנויים ליד המדרכה)

הנהגת מסובבת את ראשה כאילו לא שמעה אותי וממשיכה להאכיל את התינוק.

אוטובוסים מגיעים, עוצרים בנתיב ליד המכונית, הנוסעים, בהם שלל קשישים, נאלץ לרדת אל הכביש ולחצות נתיב כדי להגיע אל האוטובוס.

האישה ברכב לא מנידה עפעף, כבר עשר דקות

אני שולפת המצלמה. (זה סלולרי, נא סילחו על האיכות).

 

 

 

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 10/11/2006 15:19   
124 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של מכבס ותולה ב-25/11/2006 17:05

 

איקאה (הגירסה הישראלית)

"הפלפלונים האלה לא חריפים".

(אבא ממליץ על הפלפלים הקטנים שהוא קונה ב"טיב טעם").

 

"חררר חרררר"

(אני נאבקת לנשום אחרי שטעמתי פלפלון. הדמעות פורצות מעיני בזמן שאני מרגישה איך אני מאבדת שקד).

 

 

 


 

 

דירה – יש.

רהיטים – אין.

נסעתי לאיקאה היום בבוקר. פגשתי שם את גילה, וביחד יצאנו לתור. בדמיוני ראיתי את החנות מלאה ברהיטים כמו שאני רוצה וריקה מבני אדם, שכן יום שלישי ב-11 בבוקר, ולאנשים אין זמן.

 wrong!

אני לא מבינה, אנשים לא עובדים? ואם הם לא עובדים, איך יש להם כסף לקניות? הגעתי ב-11 לאיקאה, והחניון היה מלא. נאלצתי לחנות די רחוק. ומסתבר שכל מכונית הביאה איתה לפחות ארבעה בני אדם, כך שהחנות היתה פשוט עמוסה. אני לא מבינה. אם באמצע השבוע בבוקר החנות הזו מלאה, אז מתי היא לא? (ובו במקום נשבעתי לא לדרוך שם לעולם בערב/בשישי/במוצ"ש).

 

אניווי, אנשים היו שם המון. רהיטים לא. התכוונתי לחסוך זמן ולכן בחרתי הכל מראש בקטלוג (פחח, מי היה צריך קטלוג, בשבדיה לא מקבלים ויזה בלי שזוכרים את שמות הדגמים בעל פה). ברשימת הקניות שלי היו (בסדר חשיבות יורד):

מיטה

ארון

כורסה

שולחן אוכל

שולחן לסלון

כיסאות למטבח

מדפים

שלל אביזרים אחרים

 

והנה הרשימה של הקניות שנותר לי לעשות אחרי הביקור היום באיקאה:

מיטה

ארון

כורסה

שולחן אוכל

שולחן לסלון

כיסאות למטבח

מדפים

שלל אביזרים אחרים

כמו שאתם רואים, דירה כבר יש לי, אבל מיטה לישון בה לא תהיה עד עוד לפחות עשרה ימים (אם באמת היא תגיע לחנות כמו שטענה המוכרת בטון לא משכנע בעליל). באסה. אני לא מבינה את הקטע הזה שכל כך הרבה דברים לא במלאי.

 

אבל בכל זאת, כמה דברים הצלחתי לקנות. ומסתבר שלא הייתי יכולה יותר: רק להעמיס את מה שכן היה על העגלה התגלה כאתגר מטורף בשביל שתי בנות פלוס תינוקת (של גילה. אמנם שקטה ומשתפת פעולה בחייכנות, אבל עוד לא מספיק גדולה בשביל לסחוב את העגלה של הרהיטים). יצא שפרוייקט ליקוט הרהיטים היה ארוך מהמצופה, וגילה נאלצה לרוץ הביתה, שהרי היא מטופלת בשני ילדים. היא עזרה לי להגיע לקופה ומשם הבטחתי לה שאני אסתדר.

wrong!

כי איכשהו יצא שבסוף היו לי שלוש עגלות – שתיים של ריהוט ואחת של דברים קטנים. כולן כבדות, כך שבלתי אפשרי לנווט אותן ביד אחת, וגם אם היה אפשרי היתה חסרה לי יד בשביל עגלה. יצא, שבשיא הפאתטיות הזזתי עגלה אחת שני מטר, רצתי אל השנייה, הזזתי גם אותה שני מטר, ואז אל השלישית, באותו נוהל. ככה התקדמתי בקצב איטי במיוחד, תוך שאני תוהה בלב מה לעזאזל בער לי לעזוב זוגיות עם גבר שיכול לסחוב דברים ולעבור לחיים לבד.

 

ואז, באחד הרונדלים בין העגלות, שמעתי: "עדי?"

מאחורי עמד אחד הקולגות החביבים שלי. הוא בא לקניות עם אשתו והשתאה לראות אותי נאבקת בשלוש עגלות. מצד אחד רציתי לקבור את עצמי שנתפסתי ככה במחזה כה פאתטי. מצד שני רציתי ליפול לרגליו ולנשק אותן כדי שיבוא לעזור לי. "את צריכה עזרה?" הוא שאל. "כן!" צווחתי, "אני שונאת להיות לבד!"

 

טוב, לא התכוונתי לפרוץ בווידוי הזה מולו, אבל איקאה זה באמת מקום שגורם לבן אדם להבין כמה הזוגיות חשובה בחיים (ע"ע בנזוג שיכול לסחוב). אניווי, הוא היה מספיק מקסים בשביל לסחוב שתי עגלות בשבילי. ומעתה והלאה אני אסייע לו במה שירצה בעבודה.

 

את הביקור בחנות סיימתי בחנות למזון שבדי. גיליתי שני דברים שם: שבאמת, יש שם דברים לגמרי לגמרי כמו בסופר השבדי, ולשנייה הרגשתי כמו בשטוקהולם. והדבר השני הוא שאיקאה הצליחה לייבא לארץ את כל הדברים השבדים שאני לא אוהבת ושאין סיכוי שהייתי קונה, לא פה ולא שם. ואני כבר קיוויתי למסטיקים שאני אוהבת ולהרינג הנכון (יש שם הרינג, אבל הוא דווקא ישראלי).

 

זהו, נסיעת איקאה ראשונה הסתיימה לעתה. הבאה בתור: יום חמישי, עם ההורים (ע"ע אבא שיכול לסחוב).

(סתם אבא, בצחוק, אני אסחוב לבד. במילא נשארו רק הדברים הקטנים).

נכתב על ידי עדי בעולם , 7/11/2006 16:39   
80 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-16/11/2006 01:33

 


קצרים בתקשורת

טלפון מאבא.

אבא: מתי את יוצאת מהבית היום?

עדי: אני אקדים לצאת בחצי שעה, יש לי משהו לעשות לפני העבודה.

אבא: אם את לא עובדת היום אז למה שלא תבואי איתנו לעפולה?

עדי: אבל אני כן עובדת היום

אבא: אז למה לא אמרת שאת עובדת?

 

טלפון מאמא.

אמא: מחר יש לי פגישה בעשר, ואחרי זה אני יכולה לבוא איתך לראות דירה

עדי: רגע, יש לי רעיון מצוין! אם יש לך פגישה בעשר ואחרי זה את פנויה, למה שלא תבואי לראות איתי את הדירה?

שתיקה של כמה שניות

עדי: מה?

אמא: לפעמים את דומה לאבא שזה מפחיד.

 

 


 

 

ולמשהו יותר רציני. הפוסט של עוז שהפניתי אליו בפוסט הקודם, הזכיר לי איך שמעתי על הפציעה שלו (ורק להבהיר: זה קרה לפני יותר משבע שנים, אין מה להילחץ). הייתי בעבודה כשהתקשרתי לסלולרי של עוז, לשמוע מה קורה בשבוע השטח. מישהו אחר ענה לי, וכששאלתי איפה עוז, הוא אמר: "הוא עדיין בחדר הניתוח, אבל כנראה שהם הצילו את העין". חשבתי שהתקשרתי למספר הלא נכון או משהו, ובסוף אמרתי: "סליחה?" והקול (בדיעבד מתברר שהיה אחד הקצינים מהגדוד), אמר: "רגע, זאת לא אמא שלו?" אמרתי שלא, זאת אחותו, ומה זאת אומרת חדר ניתוח והצילו לו את העין, מה קרה? הקול אמר: "הממ, סליחה. תתקשרי לאמא שלך", וניתק.

 

את ההורים שלי תפסתי בדרך לסורוקה, לא יודעים פרטים אבל נוסעים מהר. הם רק סיפרו שהיה איזה אירוע, לא ברור מה קרה. ברור שזה כבר לא היה יום עבודה אפקטיבי בשבילי. בלילה מאוחר הגעתי לפגוש את עוז. לראות אותו, מלא כוויות וחבוש עין שלא ברור מה יהיה מצבה, היה מכאיב ומדאיג. את ההחלמה הוא כבר עשה בכוח האמונה שלו.

 

 


 

 

ןנחזור למשהו משעשע יותר. העברית שלי. כמה שנים של שיחה בעיקר באנגלית וקצת בשבדית לא הועילו לעברית שלי.

אני: אתה מכיר חנויות שמוכרים בהן ארונים פשוטים?

אחינו הקטן: אני לא בטוח שאני מבין מה זה ארונים

אני (סמוקה קצת): זה הזכר של ארונות

אחינו הקטן: את לא צריכה ארון. את צריכה אולפן.

 

שיחה בין אחינו הקטן, אמא שלי ואני על משחק ה"סטלרז", שאחנו משחקים במשפחה כל ערב. (הסבר קצר: זה משחק מעולה. הוא נכנס למשפחה אחרי שהשבדי קנה לי אותו לכריסמס, ומרוב שהתלהבנו לשחק בו קנינו אותו מתנה לעוז וקרן, ועוז וקרן לימדו את ההורים שלי ואת אחינו הקטן, שכל כך התלהבו שקנו אותו בביקורם בשבדיה, גם לעצמם וגם לאחינו הקטן. וככה יוצא שכל המשפחה בעלת המשחק).

אניווי, בין היתר במשחק מחליפים סחורות כמו עצים או כבשים. באמצע השיחה על המשחק אמא נזכרת שלא תלתה כביסה, ויוצא לה משפט דיסלקטי משו משו.

אמא: אני צריכה ללכת לתלות כבש

אני: למה, מה הוא עשה?

אחינו הקטן: זו הכבשה השחורה שאת תולה?

אני: או שזה הכבש השישה עשר?

אחינו הקטן: מתי הוא נרטב, הכבש?

אמא, סמוקה: כביסה, כביסה, לא כבש!!!

נכתב על ידי עדי בעולם , 3/11/2006 16:22   בקטגוריות אחינו הקטן   
82 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-5/12/2006 15:24

 


סושי ודלתות

אז כשפגשתי את יניב וליטל הלכנו כמובן לאכול סושי. מקום נחמד, אמר יניב. יושב על דיזינגוף. זה נקרא "ג'פניקו". או "ג'פניקי"? (עידכון: ג'פניקה, אומרת ליידי ג'יי בתגובות). הגענו בעשר בלילה, שבשבילי זה כבר מוזר בשביל ללכת לאכול. התרגלתי לשעות של השבדים (בשש ארוחת ערב, בעשר כיבוי אורות). היה תור. זה מילא. אבל היה תור גם כשיצאנו. אנשים הולכים לאכול בשתים עשרה בלילה? הלו? אני מרגישה כה זקנה.

 

אניווי, היה סושי חביב. המלצרית המליצה באסרטיביות על מנת הבית, מעין סושי מגולגל עם מה שבוחרים ואז מטוגן כטמפורה. מרוב שזה נשמע מוזר לקחנו אחד כזה, אחרי שבחרנו מילוי של סלמון ובטטה. הגיע משהו די גדול, נראה כמו סושי מצופה, אבל בטעם של שניצל. לא גמרנו את המנה.

 

והכי רציתי לומר, למה למה למה המוסיקה חייבת להיות בכזה ווליום? נאלצנו לצעוק כדי לשמוע אחד את השני. מסעדה זה בילוי חברתי, וככזה היה נחמד אם הם היו נותנים לאנשים לדבר ולשמוע אחד את השני.

 

למה למה למה מס' 2: נותנים לאנשים לעשן בפנים? באמצע האוכל הדליקה זו מהשולחן ליד סיגריה. הרגשתי כאילו אני מעשנת בעצמי. התחשק לי לזרוק עליהם את השניצל.

 

 


 

 

אני מוצאת את עצמי עם הרבה זמן פנוי. התוצאה היא לא חיובית: אני (1) שורצת מול הטלוויזיה ומבלה זמני מול הערוץ האיכותי E, שהוא כידוע מלא מידע חשוב ותרבותי (2) שורצת מול המחשב והורסת לעצמי את העיניים, כאילו אני לא מפתחת ראייה של עטלף גם ככה (3) אוכלת הרבה. או גוד, בתוך חודשיים אהפוך לאוביסיטי שלא יכולה לקום מהכורסה שלה.

 

 


 

 

אני מאוד מחבבת את פרויקט דלתות מסתובבות. קראתי פה כמה וכמה פוסטים משובחים על חייהם של אחרים. אחד הפוסטים שהכי עשו לי את זה הואפוסט מקסים של עוז, שמדבר בין היתר על תקופת הפציעה שלו, ומזכיר לי את הכאב והחרדות של התקופה ההיא. (וחוץ מזה ראויים לציון במיוחד:שלהם ושלה, שהיה כנראה הראשון שהתחיל ברעיון הזה).

נכתב על ידי עדי בעולם , 1/11/2006 01:21   
71 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של Scott ב-1/5/2007 18:10

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s