לא מזמן הוזמנו האופנוען ואני לסדנת בישול עם כמה זוגות חברים. מדובר בכמה שעות שבהם מבשלים ביחד בהנחיית שף, ואז אוכלים ביחד. ערב רגוע ונעים, הכל בהנחיה וללא יותר מדי לחץ.
איך שהגענו ביקש השף שנתחלק לזוגות כדי שכל זוג יהיה אחראי על חלק מהארוחה. עוד לפני שגמר לדבר הכריז האופנוען שהוא לא איתי באותו צוות – לטענתו, המופרכת כמובן, כשאני מקבלת משימה אני הופכת לתאומתה של מוניקה מ"חברים", כלומר תחרותית ומחלקת פקודות, וקצת מפחיד להיות לידי. הצהרתי בכעס שאני לא יודעת על מה הוא מדבר, ומייד פקדתי עליו לשתוק לפני שאנחנו מפסידים בתחרות. זה לא שיכנע אותו להיות איתי בצוות, הוא רק לחש "זה לא תחרות".
טוב, הזוג הגרמני שהיה איתנו ריחם עליו ויצא שאני בזוג עם האמא הגרמניה והאופנוען בזוג עם בעלה. השף פצח בחלוקת המשימות. התחנה הראשונה הייתה פיצוח צדפות והכנתן.
השף מדגים איך עושים את זה:
מבט אחד הספיק לכולנו להבין שמדובר במשימה הכי קשה, ולכן התאחדנו כולנו והיפלנו את זה על הזוג הבלגי, בטענה ש"צדפות זה בלגי אז אתם בטח כבר יודעים מהגן איך עושים את זה". הם דווקא לא למדו את זה בגן, אבל הם קיבלו את זה בגבורה.
עברנו לתחנה הבאה – מרק. זה נראה היה לנו הכי קל, אז לפני שמישהו צייץ האמא הגרמניה ואני התנדבנו. התבקשנו לחתוך פטריות ולטגן אותן בחמאה, ואז להוסיף לזה ציר בשר (שהוכן מראש), שמנת, מלח וגבינת עזים. כאמור, קל. החלקנו אחת לשנייה כיפים לאור השיחוק.
השלב הבא היה המנה העיקרית – דג מאודה על מלח עם ירקות. בגלל שהזוגות הנותרים היו ההולנדים או האופנוען והאבא הגרמני, הוחלט לא לקחת סיכון עם המנה העיקרית ולתת את זה לשני הגברים שלא נכנסים למטבח אלא כדי לאכול, אז הזוג ההולנדי הוכרז כאחראי על הדגים.
זה הותיר לאופנוען ולאבא השני את הקינוח. בעוד הם מרוצים מהחיים שהם יצאו עם מנה קלה, החל השף להסביר מה הם יעשו לקינוח: "זו מנה הונגרית קלאסית הנקראת 'חלב ציפורים', ובשביל זה אתם צריכים לקחת עשר ביצים ולהפריד בין החלבונים לחלמונים"..
על מצח האופנוען ושותפו הצטיירו קמטי תמיהה. להפריד את המה??
…."אחרי זה תאדו את החלבונים"…
הפרצופים של השניים אמרו "לעשות מה? ומה זה החלבונים?"
…"ובמקביל תרתיחו חלב ותקפידו שלא יגלוש כמובן"…
במקביל? כלומר לעשות שני דברים באותו זמן? וממתי חלב גולש?
…"ואז תגררו לתוכו מקל וניל"….
וניל בא במקל???
"ואז תאחדו בין כל המרכיבים"…
בקיצור, כשהשף גמר להסביר מה האופנוען ובן זוגו אמורים לעשות אני ואשתו היינו עסוקות במאמצים לשאוף אוויר מרוב שנחנקנו מצחוק. כל הוראה של השף גרמה לנו להתקף צחוק נוסף, ובאמת, בשלב שהוא הגיע לגירוד מקל הווניל כבר לא יכולנו לעמוד זקוף ונשענו על השיש בניסיון לא להתעלף מחוסר חמצן. הגברים הסמיקו בכעס וטענו שהם עוד יראו לנו מה זה.
ואז התחלנו לבשל. שני הזוגות הבלגים עבדו ביעילות. בזוג אחד הגבר פיצח את הצדפות בעוד אשתו אידתה תרד ושום וערמה אותם על חצאי הצדפות לקראת האפייה.
לאחר מכן פוזרו עליהן תועפות פרמזן ונשלחו לתנור. יצאה המנה הכי מוצלחת של הערב.
הזוג ההולנדי חתך את הדג וסידר אותו בתבנית על מלח גס. הייתי מראה תמונות אבל התמונות יצאו כמו הדג – סתמי. הונגריה, בהיותה ארץ ללא ים, לא חזקה בדגים. הכל זה דגי נהרות ואגמים, והם פחות מוצלחים.
בינתיים עבדנו אנחנו על המרק. אחרי שטיגנו את הפטריות והוספנו את ציר הבשר, הופיע השף עם מיכל עצום של שמנת מתוקה. בעוד אני מציינת לעצמי שמעולם לא ראיתי כזה מיכל גדול של שמנת מתוקה, הוא שפך את רובו לסיר. האמא הגרמניה ואני פערנו פה. הוא הורה לנו לפרוס גבינת עיזים ולהוסיף גם, ואז לטחון הכל ביחד. עם הכמות המטורפת של גבינת עיזים, יצא המרק הכי סמיך שראיתי בחיי.
בעוד אנחנו מהרהרות בזה שהמרק הזה הוא מכה לכולסטרול, השף שלף עוד גבינת עיזים והורה לקשט כל צלחת עם פרוסה ממנה. שאלוהים יעזור.
בינתיים עבדו האופנוען והאבא הגרמני על הקינוח. אחרי שהשף הדגים להם על ארבע ביצים איך מפרידים אותן, הם הפרידו את הביצים בהצלחה, אממ, חלקית. השף שלח אותם להרתיח את החלב בעודו מנסה לדוג את הצהוב מהקערה של הלבן וההפך. הם שמו את החלב להרתחה ומייד באו אלינו, לצחוק על המרק שלנו שהפך ליציקה (השף נזף בנו לאוזני כולם שהמרק שלנו כבד מדי, כאילו זו לא אשמתו הבלעדית) ואיך הם הצליחו, ובעוד הם מדברים האבא הגרמני צווח לפתע "החלב!!!!!!" וטס אל הכיריים.
אז עכשיו הם יודעים מתי חלב גולש.
טוב, ישבנו לאכול. הצדפות היו מעולות. המרק היה יציקה עשירה (הסועדים המרושעים לקחו כל אחד כף אחת ומייד טענו שהם שבעים והלכה הארוחה כי הם לא יכולים יותר לאכול כלום), הדג היה סתמי, הקינוח היה זה:
או במילים אחרות: איכס.
אפילו האופנוען, שהיה היחיד בשולחן שהכיר את הקינוח מלפני, הודה שעכשיו, אחרי שהוא יודע ממה זה עשוי, הוא כבר לא אוהב את זה.
אבל היה הרבה אלכוהול אז אף אחד לא באמת התלונן על הקינוח.
עדי בעולם 