Girls Just Wanna Have Fun

מאז שעברתי לחו"ל הבטיחו לי שלוש חברותיי הטובות מהעבודה שיבואו לבקר. בארץ, שגרת חיי החברה שלי הורכבה מהרבה מפגשים איתן, בעבודה ומעבר לש"ג, ומאז שעברתי חיכיתי לרגע שנחדש את בראנצ'נו כקדם ונשב לאכול ולדבר כמו שצריך. גם הן כמובן רצו לבוא, במיוחד כשגרנו בלונדון, אבל זה הן עוד לא הספיקו למצמץ לכיוון אתר כרטיסי הטיסה וכבר לא גרנו שם, אז בלית ברירה הן נאלצו ללכת על רוסיה.

אז לא מזמן נחתו כאן גילה, איריס ושני לסופ"ש בנות בן ארבעה ימים. היה מפגש מרגש.

המפגש המרגש (צילום אילוסטרציה)

עוד לפני שהגיעו ביקשו הבנות לדעת מה מזג האוויר כאן ומה להביא ללבוש. דיווחתי מה שהיה באותו רגע – מן 15 מעלות כזה, אפרפר, סה"כ אפשרי לטיולים. כשהן התעניינו אם יספיק מעיל קל ממש נזפתי בהן שבלילה קר ולהביא מעיל כמו שצריך.

מייד כשהן נחתו זרחה השמש ולא נעלמה ארבעה ימים. הטמפרטורות קפצו ל-22 מעלות, שזה טמפרטורת שיא לאוקטובר של כל הזמנים. בעוד אני לא מאמינה שמזג האוויר הזה הופיע, הן עשו לי פרצופים של "היית היסטרית לגבי מזג האוויר" ואיריס עוד התלוננה שאין לה מקום במזוודה כי הכל מלא מעילים ומגפיים שלא נעשה בהם שימוש. הה הה.

במשך ארבעה ימים עשינו חלוקה נאה של מצד אחד ביקורים באתרים הפופולרים ומצד שני זמני ארוחות ושיחות. היה מצוין.

על היום הראשון נלקחו הבנות אל השוק המקורה. אני בעצמי הייתי שם רק פעם אחת וזה היה מזמן, אז היה מעניין ומפתיע.


השוק. הקישוט המקובל לדוכנים – הפתעה – פפריקה.

באחד מדוכני הפירות והירקות גילינו פרי לא מוכר. זה נראה כמו עגבניה גדולה, כתמתמה צהבהבה. לא היה לנו מושג מה זה.

איריס: תשאלי את המוכר מה זה

אני: במה, עם ההונגרית שלי? אין לי יתרון עלייך פה

איריס: נו, תשאלי אותו. תגידי לו 'ווס מאכסטע'..

(איריס מוכיחה שלא משנה הונגריה או פולניה, שפה של סבתא זה שפה של סבתא!)

בערב הראשון יצאנו ארבעתנו למסעדה חביבה.


אנחנו חולקות מנות ראשונות. ע"ע דברים שאפשר לעשות רק עם חברות ולא עם האופנוען, הדוגל ברעיונות מסויימים*.

*Joey doesn't share food!

ביום השני טיילנו באנדראשי, הן השאנז אליזה של בודפשט (אני לא צוחקת, אלו הן שדרות שנבנו כהעתק לשאנז אליזה, כולל חנות של לואי ויטון). בדרך עצרנו בחנות ספרים שקראתי עליה שיש בה בית קפה בקומה השנייה, ובו תקרה מצוירת.

לא צחקו לגבי התקרה המצוירת:

באותו יום היו הבנות גם בבית הכנסת הגדול, במוזיאון הטרור (על שלטון הקומוניזם) וניסו לבקר גם בפרלמנט.

שני (בסמס לחן): היום היינו בפרלמנט, בית כנסת ומוזיאון הטרור

חן: פאן פאן פאן!

ואם חשבתן שזה מצחיק לגבי הסמס של שני, זה בגלל שלא ראיתן את הטלפון שלה:


כן, שני מייצגת את הצד הצעיר של הרביעייה שלנו

(כן!! אני יודעת שכיסוי הטלפון שלך הוא בצחוק!!)

באותו ערב הלכנו למסעדה שאני ממש אוהבת והצטרפה אלינו חברתי שירה. הבנות ושירה התחבבו מייד אחת על השלוש והיה ערב בנות משובח. שירה האיצה בנו לקחת אוכל הונגרי אמיתי כדי לטעום (היא עצמה הסתפקה בסלט, הערמומית) ואיכשהו יצא שכל שאר הבנות הצליחו להתחמק ורק אני הזמנתי גולש. אני. הבחורה שבשלב הזה פפריקה כבר יוצאת לה מהאף.

גולש. למרות האמור לעיל דווקא היה טעים.

בשלב הקינוחים כולן נכנעו והלכנו על קינוחים הונגרים אותנטים:


מימין: שומלוי גלושקה. משמאל: קינוח ערמונים וקצפת. או כמו שאיריס, שדוברת ג'ירפית, קראה להם: פרופיטרול ואנג'לינה.

את יום השבת עשינו בסימן ילדים ומשפחה – האופנוען והילדים הצטרפו לסיבוב בעיר העתיקה. בתוך שנייה החברות שלי התחברו עם הילדים, וגומבוץ העביר את רוב העיר העתיקה מחזיק יד לאחת או שתיים מהן. כן, קיבלתי תשובה אם חסר לו משפחה צעירה סביבו סטנדרטי

אחרי שהסתובבנו והצטלמנו חזרו האופנוען והילדים הביתה, ואני המשכתי עם החברות אל העיר. אחרי לאנץ', פצחנו בסיבובים עד שסיימנו אותם באחד המקומות שאני הכי אוהבת פה – הסימפלה. הסימפלה הוא פאב שנבנה בחצר פנימית של בניין חרב, מגיבוב של רהיטים משומשים. יצא מגניב. האווירה שם אמנותית (התחשק לי לומר "צעירה" אבל קלטתי שזה יציב אותי כמועמדת בטוחה לאחוזת ראשונים), הבירה זולה (6 שקלים לחצי בירה. כן, תחשבו כמה זה לעומת חצי בירה בתל אביב) והבעיה היחידה היא שאין אוכל.

אין בעיה, עברנו לפני בקונדיטוריה מגניבה, קנינו בה מקרונים עליזים, והתיישבנו עם הקופסה המגניבה של המקרונים והבירה.

בתמונה: מקרון פיסטוק ודובדבן. מתחתיו: חצי מקרון קרמל מלוח.

שיט, בא לי מקרון עכשיו.

משם המשיכו הבנות לעוד מקום, ואילו אני חזרתי הביתה להתמוטט למיטה (דובוש הראה לי מה דעתו על ימים שלמים של טיולים בלעדיו – והתעורר כל שעה בלילה. ביום השני הופעתי לפגוש את הבנות אחרי לילה שכלל שלוש שעות שינה בארבעה חלקים).

ביום האחרון יצאנו לקניות. מיתרונות הנסיעה בלי בני זוג.

וזהו, הן המריאו. גומבוץ עוד שואל עליהן כל יום..


זה סימן שהחברות שלך ביקרו: חומר קריאה לימים הקרובים. יש!!!

"לאשק לא יבוא"

הודעה לגילה: לעש"'ק זה "לערב שבת קודש". נראה לי שצדקת, לעש"ק זה ראשי תיבות!!

נכתב על ידי עדי בעולם , 29/10/2012 14:06
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-22/11/2012 14:22


כן, עבר חודש מאז הפוסט האחרון. חודש קצת מטושטש. ככה זה כשלא ישנים, חודש הוא בעצם יום אחד ארוך מאוד.. צריכה לישון…

(דובוש מצמיח שיניים והשכנים אוטוטו מחתימים עצומה להעיף אותנו מהבניין. אני מוכנה להישבע שהשכנה עם הקיר הצמוד לחדר של דובוש הפסיקה לומר לי שלום).

אחד הדברים שממש חבל שאני לא יכולה לעשות זה לתפור. זה ידוע שאני לא יכולה לגזור שום דבר בקו ישר, וגם לצייר קו ישר די קשה לי, וכבר סיפרתי פעם שהמורטת שלי התחננה לפניי לזרוק מהבית את הפינצטה לפני שאגרום לגבותיי נזק בלתי הפיך. כן, מלאכת יד זה לא הכישרון שלי.

לעומת זאת, יש לי כישרון לא רע במציאת בלוגים מעניינים, וככה לפחות אני עוקבת אחרי נשים מוכשרות ממני ומה שהן עושות. אחת מהן היא המדענית היוצרת. והרבה זמן אני עוקבת אחרי הדברים שהיא עושה לתינוקות וכמובן שבא לי גם, אבל מה לעשות שאני לא יודעת לעשות כזה. והנה, היא פירסמהפוסט ובו סינרים לבישול מהממים לילדים. אז כתבתי לה שהם מאוד יפים והיא מייד שאלה אם אני רוצה גם. ברור שאני רוצה גם, והצלחתי להתגבר על האינסטינקט הפולני של "לא מבקשים מתנות/את לא יכולה לקבל מתנה מאישה שאת לא מכירה/מה פתאום? אני לא רמזתי כלום", ואמרתי כן.

וכך, כמה שבועות אחרי הפוסט הזה נחת פה הסינור החדש של גומבוץ:

נותר לי רק להתפעל מהאינטרנט הזה, שמחבר נשים שלא מכירות והופך קשר וירטואלי לכדי סינור בד תפור בקפידה ובכישרון, שחצה מדינות כדי להגיע לפה. וואו. תודה ריבי חיוך

רגעי השיא בביקור בגן החיות:

– גומבוץ וחבר מהגן רצים לפנינו ונעלמים בעיקול השביל. אני עם דובוש אז האמא של הילד מהגן רצה אחריהם ואז אני שומעת אותה צורחת "סטופ!!! סטופ!!!". מתברר שהיא מצאה אותם ליד בריכה עם חיות ימיות ענקיות כלשהן (לא התעכבתי לראות מה זה, ראיתי רק גופים חלקים גדולים מופיעים על פני המים מדי פעם, נדמה לי שזה אריות ים), והם כבר עברו גדר אחת משתי הגדרות שמקיפות את הבריכה והיו בדרכם לצלוח את הגדר השנייה ולקפוץ למים. ברר.

– פינת הליטוף. האופנוען נכנס עם גומבוץ לשטח עם תיישים ננסיים (ייתכן שזה היה פשוט עזים? אני כה חלשה בחיות אם זה לא כלבים. על חצי מהתאואים למיניהם בגן החיות אמרתי לגומבוץ "תראה, פרה"). על כל פנים, גומבוץ מתלהב, מגלה על הרצפה גללי ענק, מרים אחד כדי לבחון, וכשהוא רואה את האופנוען מעווה את פניו בזעזוע (וגם שומע אותי צורחת "גומבוץ!! לא מרימים קקי!!") הוא נבהל וזורק את הגלל – על האופנוען. כן, כולנו נזקקנו לאמבטיה אחרי הסיפור הזה.

תום עידן התמימות:

גומבוץ מלקק גביע גלידה, וכתמיד, חצי מהגלידה נוזלת ומתחיל לטפטף עליו. כתמיד, אני לוקחת ממנו את הגביע ומלקקת בעצמי את החלק שנמס (אין ברירה אז אין ברירה קריצה). אלא שלא כתמיד, במקום לחכות בסבלנות שאחזיר לו את הגלידה, אני שומעת אותו אומר בקול כועס: "גלידה של גומבוץ!". ג'יזס, מזל שהוא לא עשה איזה "אהמ אהמ" לפני.

נכתב על ידי עדי בעולם , 17/10/2012 22:21
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של hedkxaaut ב-17/2/2013 10:19

אז האלווין היה וחלף, ובין חוויותיו אני יכולה למנות מסיבה אמריקאית עם אוכל אמריקאי למהדרין, כלומר שלל דברים מקושטים עם כל מיני סוכרים. בייגלה מצופה שוקולד לבן. מרשמלו מצופה משהו ירוק (בטעם של שוקולד לבן. לא רוצה לחשוב איך זה נהיה ירוק). עוגיות עם ציפוי סוכר כתום. הייתי שמחה לומר שלא אכלתי כלום מזה, אבל בונ'ה, המרשמלו הזה היה ממש טעים.

בגן התבקשו הילדים לבוא מחופשים למסיבת האלווין. לא רציתי לרכוש עוד תחפושת לאסוף התחפושות שגומבוץ מסרב ללבוש, ולכן החלטתי למחזר את תחפושת החיפושית שכבר יש לנו.שבוע לפני המסיבה דיבר הגומבוץ בהתלהבות על רוח הרפאים של האלווין כמו שלימדו אותם בגן. ברגע של טמטום מוחלט, עשיתי את הדבר הכי מטופש שיכולתי לעשות ושאלתי אותו: "למה אתה רוצה להתחפש, לחיפושית או לרוח רפאים?", שוכחת שאני מציעה לו משהו שאין לנו. ברור שהוא בחר ברוח רפאים.בתור עונש לעצמי על טמטומי החלטתי שאני לא קונה תחפושת של רוח רפאים אלא עושה אותה בעצמי. יש לי שתי ידיים שמאליות בטירוף אבל כמה קשה זה כבר יכול להיות? לוקחים חולצה לבנה של האופנוען, שכבר תיראה כמו שמלה/רוח רפאים על הגומבוץ, מדביקים עליה עיניים, ו-בבקשה, תחפושת רוח רפאים.אפילו הגדלתי ראש ותפרתי (!) לה גדילים מבד שקוף של רוח רפאים בשרוולים, שהגומבוץ יוכל לנפנף בהם.

כל יום לפני המסיבה הראיתי לגומבוץ את התחפושת והוא אמר בהתלהבות: רוח רפאים!בבוקר המסיבה הוא קם והודיע: אני חיפושית!כל ניסיון לשכנע אותו לכיוון רוח הרפאים כשל. "חיפושית", התעקש, "חיפושית".וכך בתמונות מסיבת ההאלווין מהגן יש חבורת ילדים שמחופשים למכשפות, דלעת מפחידה, ערפד, וחיפושית חביבה. מהמם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s