טפשת בלתי נגמרת

ההריונות והלידות שעברו על המוח שלי בשנתיים וחצי האחרונות לא עשו לו טוב. אז לזה שאני מטומטמת כבר התרגלתי, ובאמת, אם יש שבוע שלא יצא לי לפחות פעמיים למלא קומקום עד סופו מבעוד מועד כי אני מכינה מרק ורוצה להוסיף לו מים רותחים, להתחיל להכין מרק, לרוקן את הקומקום לתוך הסיר ורק אז להיזכר שלא הפעלתי את הקומקום ולכן הרגע שפכתי לתוך סיר מבעבע שני ליטר מים קרים וכיביתי את כל מה שביעבע בו, זה שבוע טוב. ולא רק זה, אתמול למשל נסעתי עד לקניון בשביל החנות של האוכל האורגני/בריא, הגעתי, חניתי, עליתי לקומה של החנות, ואז קלטתי שאני לא זוכרת מה רציתי משם. חזרתי הביתה בידיים ריקות ובראש ריק עוד יותר.

אבל זה מילא, לטמטום מתרגלים. אלא שעכשיו אני מתחילה לדאוג לבריאות נפשי. לאחרונה שוחחתי עם אחת מאימהות הגן על שמות והיא אמרה שהשם של הבן שלה, שקוראים לו
Finn
הוא שם יחסית נדיר. ובלי לחשוב אמרתי לה שבאמת? זה נדיר? כי דווקא היכרתי אחד בשם הזה. היא מייד הסתקרנה ושאלה איפה, ואז הקדשתי לזה שנייה של מחשבה וקלטתי שבעצם זה ש"היכרתי" הוא חבר של באפי בעונה הרביעית.

ותאמינו לי, כשאתם מתחילים לזכור דמויות מסדרת טלוויזיה בתור חברים שלכם, זה הזמן לקבוע תור לאבחון.

החבר הוותיק שלי ריילי פין. היום אנחנו לא בקשר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s