אז זהו, שלא. ארכיון – עדי בעולם

.בשבוע שעבר הצלחתי סוף סוף להגיע להסתפר. בפעם האחרונה שהסתפרתי הייתי בהריון, ומאז ארך שיערי, כשכל חלקו האחרון מפוצל. כבר מלא זמן שאני רוצה להיפטר ממראה קצוות המטאטא, אבל חוק מרפי לעולם אינו בחופש, ולכן לא היה טעם לקבוע תור לספר: זה ידוע שגם אם התינוק שלך אוכל בשעות קבועות כמו שעון שוויצרי כך שאת יכולה בכיף לקבוע תור לשעה אחרי ההאכלה, ביום שבו יהיה לך תור לספר הוא ייכנס לקפיצת גדילה וידרוש לאכול אחת לשעתיים, מה שירתק אותך לכורסת ההנקה (על מי אני עובדת, לכיסא מול המחשב) לכל היום.

אבל רצה המקרה והלכתי לטייל עם העגלה ובדיוק באותה שנייה שדובוש נרדם הופיעה מולי מספרה. היה לי ברור שנמאס לאלוהים לראות את הקצוות המפוצלים שלי ולכן הוא שלח לי רמז מאוד ברור. מייד נכנסתי ושאלתי אם אפשר להסתפר ממש עכשיו, לפני שהילד מתעורר.

ועכשיו יש לי סדרת שאלות אליכם:

האם חשתי שיש פה בעיה כשהתברר שאף אחד במספרה לא דובר אנגלית וכדי לתקשר איתי נשלפה לקוחה דוברת אנגלית מחנות סמוכה?
האם חששתי כשהתברר שהלקוחה דוברת האנגלית גם היא לא בדיוק קוראת את שייקספיר במקור, וכששאלתי אם אפשר לעשות רק קצוות, היא תירגמה את השאלה לספר, שפצח בנאום ארוך בהונגרית, ואחרי שתי דקות של מונולוג היא הסתובבה אליי ותירגמה את כל הנאום במילה אחת: "כן"?
האם התחרטתי על הבחירה במספרה כשהופיעה מניקוריסטית, וידוע שעובדי המספרה הם דוגמה מהלכת למה הספר יכול לעשות, כששיערה ארוך מקדימה, קצוץ מאחורה, וכל הבאמצע מסולסל ונפוח, שאפילו פאנקיסטים באייטיז היו מתביישים ללכת ככה?
האם הייתי קרובה לחטוף שבץ כשבאמצע החפיפה הופיעה הקוסמטיקאית שעובדת בחדר הסמוך, כשידיה מרוחות במשהו לא ברור, אמרה משהו בהונגרית (כנראה "אני חייבת לרחוץ ידיים"), והספר זז ממקומו ליד הכיור ונתן לה לשטוף ידיים – מעל השיער שלי????
האם הייתי קרובה לדמעות כשאחרי שהספר קצץ קצוות בדיוק כמו שביקשתי, הוא נתפס בדיבוק לא ברור ופצח בקונצרט גזימת שיער וירטואוזית בזוויות משונות?
האם כמעט הרגתי זקנה שבזמן שאני הייתי עסוקה בלהסתפר היא הרימה את החיתול שכיסה את העגלה כדי לראות את דובוש והתחילה למצמץ דברי מתיקה וכמעט העירה אותו?
האם התרגזתי כשבשלב הייבוש הספר התחיל לנפח לי את השיער בטירוף ועוד עם סלסולים, וכשביקשתי less volume הוא היה גאה להראות לי שהוא בכל זאת מבין קצת אנגלית – ואז הוא הנמיך את הווליום של המוזיקה ברקע והמשיך לנפח את השיער?

התשובה לכל השאלות: כן.

ושאלה אחת נוספת: האם ברחתי בצרחות כמו שהייתי צריכה לעשות?
התשובה לזה: לא. אני הייתי צריכה להסתפר, וכשאת בחופשת לידה את יודעת שאם ניתנת לך הזדמנות את תופסת אותה בשתי ידיים, עוצמת עיניים וחושבת על אנגליה. בגעגועים.


טלוויזיה: גמרנו לראות את דאונטון אבי (שתי עונות ופרק ספיישל), ומה אני אומר לכם, סדרה מצוינת. היא ממש עשתה לי חשק להתלבש כמו בשנים ההן (שנות ה-10 וה-20 של המאה הקודמת).

הנה וידיאו קצר ובו מרי שרה מול החיילים הפצועים שהם מארחים באחוזה. זהירות, יש כאן ספוילר לעונה השנייה שהוא גם רגע מרגש במיוחד למי שבקיא בפרטים.


להמשיך לקרוא