איך קרה שעברנו מלונדון לבודפשט

הפוסט הבא פורסם בישראבלוג באוגוסט 2011.

The Grand Old Duke Of York

Oh the grand old duke of York
he had ten thousand men
he marched them up to the top of the hill
and he marched them down again

and when they were up they were up
כשהגיעה ההצעה לעבור ללונדון שמחנו האופנוען ואני מאוד. זה היה בקיץ, ושנינו חייכנו למחשבה על לונדון הקרירה והאפורה, ההצלה מהלחות התל אביבית. ובכלל, לונדון היא עיר מרתקת, ותמיד רציתי לחקור אותה לעומק. אז לגור שם נראה היה כחלום מתגשם. נסענו ללונדון לשבוע חיפושי דירה, גילינו ששוק הנדל"ן די מבאס, אבל בעצם איפה לא מבאס, גילינו שיש פארקים מהממים שיהיו נהדרים לטייל בהם עם תינוק, גילינו שיש המון מקומות שאנחנו רוצים לבקר בהם, גילינו שאנחנו אוהבים לשבת בפאבים עם אנגלים ולהנות מההומור שלהם וגילינו שמבחר האוכל לתינוקות באנגליה שווה פי עשרה ממה שיש בארץ.

בקיצור, נלהבנו למחשבה על המעבר ללונדון. חודש אחרי עברנו לאנגליה. השכונה שבחרנו להתמקם בה הייתה המפסטד, שכונה ירוקה, יפהפייה ומתנשאת, מלאת בניינים אדומי אבנים, צפונית לשוק קמדן, על הגבול בין מרכז העיר לפרברים. האופנוען החל בעבודתו החדשה, אני החלתי בעבודתי החדשה (עיקרה נע בין הבית לג'ימבורי), הגומבוץ למד שירים באנגלית. החביב עליו הוא אגב
The Grand Old Duke Of York

and when they were down they were down
העניין שהוא בלונדון אתה יכול לחיות מצוין, כל עוד יש לך כסף לחיות שם. זו עיר מהממת, לאנשים עם כסף. לקבלת פרופורציות: שכירת דירה של נאמר שני חדרי שינה, בשכונה לא מרכזית או יוקרתית בכלל, תעלה בקלות 2,500 שקל לשבוע. כלומר יותר מעשרת אלפים שקל בחודש. איי קיד יו נוט. נכון, המשכורות הלונדוניות מותאמות למחירים בלונדון, אבל עדיין מדובר בהוצאה מכובדת לכל כיס. הכל עובד מצוין כל עוד אתה עובד.

זה היה בזמן שביקרנו בבודפשט כשהתקבלה ההחלטה בעבודה של האופנוען לסגור את המחלקה שלו. הוא קיבל על זה עדכון מהבוס הישיר שלו בטלפון. תשעה אנשים, כולל הבוס, הלכו הביתה, וגם האופנוען ביניהם.

רק שאצלנו הייתה השאלה איפה זה הביתה. כי להישאר בלונדון ללא הכנסה זה בלתי אפשרי. בלית ברירה החל האופנוען במירוץ המתסכל אחרי עבודה חדשה. ההעדפה הברורה הייתה להישאר בלונדון. זה היה אחרי רק חצי שנה בלונדון, השקענו כסף במעבר וממש לא רצינו לעבור שוב. בנוסף, התחום שבו עוסק האופנוען הרבה יותר מפותח באירופה מאשר בארץ.

ובכל זאת שקלנו קצת לחזור לארץ, כי בארץ יש את העבודה שלי, שאני מתגעגעת אליה מאוד, כולל חלומות שבהם אני מופיעה בעבודה כאילו לא עזבתי מעולם וכולם מתפלאים איך זה באמת שאני לא בסידור העבודה. אבל נאלצנו להודות שהסיכוי של האופנוען למצוא עבודה טובה אחרי שכבר עזב אחת כזו בתל אביב הוא די קטן, ואם אנחנו צריכים להסתפק במשכורת אחת, שלו יותר משתלמת משלי. אז המשכנו לחפש שם.

החודשים חלפו, ולמדנו משהו שלא הפתיע אותנו בכלל: זה לא נעים לצפות בחשבון בנק מתרוקן, זה לא נעים לחשב כל מוצר בסופר, זה לא נעים לא לדעת מאיפה תבוא המשכורת הבאה ומתי. מצב הרוח היה שפוף.

and when they were only half way up they were neither up nor down
ואז, סוף סוף, אחרי סדרת ראיונות מתישים, הגיעה הצעת עבודה.
בבודפשט.
בודפשט זה לא לונדון.
בודפשט זה מעבר נוסף של מדינה.
חשבנו על איך נמאס לנו לנדוד. זו תהיה המדינה הרביעית שאני גרה בה בתוך חמש שנים. זה יהיה מעבר המדינה הרביעי של האופנוען בתוך ארבע שנים.
חשבנו על איך נמאס לנו לעבור דירה. זו תהיה הדירה העשירית שאני עוברת בתוך עשור. אין דבר שנוא עליי בשלב הזה יותר מלמלא ארגזים.

אבל עבודה.

אבל בודפשט, עיר שאנחנו מאוד אוהבים לבקר בה. דגש על ה-לבקר.

מייד שקענו האופנוען ואני בתוגת "בודפשט זה לא לונדון". הונגריה זכתה אצלנו לכינוי "רוסיה". וכך נהגנו להלך ברחובות לונדון, להיתקל במשהו שאנחנו אוהבים (פאב אהוב, מסעדה טובה, אנגלי משעשע, כלב מכוער, לא באמת משנה..) ומייד אמר אחד מאיתנו בקול נוגה: "ברוסיה לא יהיה לנו כזה".

אבל עבודה.

אבל בודפשט. הונגריה. מדינה במיתון קשה, רחובות שדורשים שיפוץ כבישים דחוף. אף אחד כמעט לא מבין אנגלית. לא שמעו שם על תזונה בריאה. ככה זה ברוסיה.

מצד אחד, האופנוען יליד הונגריה ודובר הונגרית. מצד אחר, הוא לא גר בהונגריה יותר ממחצית חייו. הוא עזב כנער. הוא לא באמת מכיר איך חיים שם משפחות וילדים בגילאים שרלוונטים לנו.

התלבטנו, באמת שהתלבטנו.
יותר מחודש סחבנו את ההתלבטות. ובסוף החלטנו לעבור.

החודש האחרון הוקדש למעבר. ביקרנו בבודפשט לפני זה כדי למצוא דירה. מצאנו. העיר מלאה בדירות ריקות שלאנשים אין כסף לשלם עבורן. המחירים הם חצי ופחות מלונדון. יש יתרונות למעבר לרוסיה. מצד שני, טרם הצלחתי לפענח איך אני קונה פה לחם מקמח מלא ראוי למאכל. בינתיים אני מסתפקת באלה שכתוב עליהם בגרמנית "וול קורן", שזה קמח מלא, אלא שהם לעולם לא ממש טריים אלא קשיחים קלות בשקית. אמרו לי כבר עשר פעמים איך אומרים קמח מלא בהונגרית. איכשהו נראה שהמבחר בלחמי הבריאות פשוט לא משהו.

אם לחזור לנושא, אנחנו בבודפשט.

כמו שאמרה לי זהר, בפגישה אחרונה בבית קפה בהמפסטד: אולי את צריכה לשנות את השם של הבלוג. ה"בעולם" הזה באמת מוביל אותך לכל העולם. ואני עניתי: אולי אני צריכה לקרוא לו "עדי מקימה בית ולא זזה לשום מקום". רר.

מצטערת על ההיעלמות הארוכה. חברת האינטרנט ברוסיה לוקחת את זמנה. רר!

נכתב על ידי עדי בעולם , 13/8/2011 16:51    210 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט