שנים שמדי פעם אני נתקלת בחנויות או שנתקלתי בצבא במן כלי מוזר שלא הבנתי מה הקטע שלו. למה שתי ידיות כל כך קרובות באותו כלי?
דמיוני עבד שעות נוספות עם הכלי הזה. ספל זוגי לשתיית שוקו בימים רומנטים? תלייה על ווים מעוצבים מיוחדים? כלי מיוחד לספונג'ה?
הכל, חוץ מהאמת הפשוטה, ותודה לסדרה "סרוגים" שמלמדת אותי הלכות חשובות: זה ספל לנטילת ידיים, מתברר. זו מצווה שעושים עם כלי מיוחד. סדרה מעולה, אין מה לומר.
סידורים חייבו אותי להגיע לבנק באזור שכבר שנה וחצי לפחות לא הגעתי אליו באמצע היום ובאמצע השבוע: אלנבי/רוטשילד. הייתי צריכה להיות שם עד שלוש. הבעיה היא שהחלפתי את הכרטיסיה באוטו, ולכן בלי לחשוב יותר מדי נסעתי לשם עם האוטו, והגעתי לשם בסביבות שתיים. פשוט כי אני רגילה שבצפון העיר יש המון חניה בצהריים. מתברר שזה לא ככה בלב העיר. חצי שעה עשיתי סיבובים בכל הרחובות הקטנים והמעצבנים האלה, כולל עשר דקות שפשוט נתקעתי בהן במזא"ה, בגלל איזו משאית שפרקה דברים. איך איך איך אנשים חיים באזור הזה, ועוד עם אוטו?
אניווי, הגעתי לבנק ברבע לשלוש, וסירבו לקבל אותי כי מה שביקשתי היה ארוך מדי והם לא עושים את זה רבע שעה לפני סגירה. רר.
ניסיון שני נערך שבוע אחרי. הפעם הגעתי מוכנה מנטלית לעניין החניה, ולא גיליתי בררנות – אחרי עשרים דקות של סיבוב שם מצאתי חניה במלצ'ט, שבמימדיה הייתה בול לקורקינט, מקסימום וספה עם סירה. אבל אני, נחושה להגיע בזמן, חרקתי שיניים והצלחתי לחנות את האוטו שם בטייק אחד, שקלתי לצלם את זה רק כדי להראות לאופנוען איפה החניתי, אבל החלטתי לוותר.
בבנק דרכתי, מתנשפת קמעא, באחת בצהריים, כולי מרוצה שהגעתי בזמן.
את החיוך מחקו לי עשר דקות אחרי, כשהתברר שהם דורשים תעודת זהות, ואילו אני מסתובבת רק עם רישיון נהיגה וזה לא מספיק להם. ררר.
אז עכשיו צפוי ניסיון שלישי להגיע לבנק. כיוון שאני חסה על עצביי המרוטים, אני אשאיר את האוטו בצפון העיר ואקח שירות. רר.
טלוויזיה: הפרק האחרון של העונה הראשונה של דולהאוס, פרק האפוקליפסה – מעולה. באמת. ואני אומרת את זה למרות טראומת האפוקליפסה מ"הדרך".
עדי בעולם 