לכבוד מזג האוויר החורפי אני מחליטה לבשל מרק.
אני: מה תעדיף – עוף, עדשים, פטריות או גזר?
האופנוען: לא משנה לי, מה שבא לך, באמת שלא איכפת לי. עדשים.
סיימתי את "הדרך", של קורמאק מקארתי (ותודה לשני על ההשאלה המהירה). אני עוד לא מוכנה לדיון עליו, פשוט כי עוד יש לי סיוטים ממנו. ראיתי שגם עושים ממנו סרט, ועל זה נאמר – אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, זה היה קשה מספיק בספר.
בקיצור, אני לא סגורה שאהיה אי פעם מוכנה לדון בו, בעיקר כי רציתי למות בסופו, אבל הוא בהחלט גרם לי לחשוב מה יהיה במקרה של אפוקליפסה, והגעתי בעיקר למסקנה שאני לא רוצה לשרוד.
(הודעה לכ' הפריזאית: במפתיע, למרות שאני חושבת שמדובר בספר שיותיר אותי עם משקעים וצלקות לתקופת מה, אני לא ממש מסכימה בעניינו עם מה שחשבת. זה אומנם ספר קשה, אבל כן קורה בו הרבה. למעשה, הוא סוג של פייג' טרנר, מרוב מתח מה יקרה בעמוד הבא. סיימתי אותו ביומיים, ויומיים שבהם לא היה לי זמן בכלל והקדשתי רק קצת זמן לקריאה לפני השינה. לעומת זאת, אני לגמרי מסכימה איתך לגבי "הביתה", אכן טוב, אם כי בדרכו גם טראגי, כשמהרהרים בסופו ובמציאות שלנו)
ביציאה מהשכונה שלנו יש פנייה ימינה, שבה משתלב מי שפונה ימינה בכביש ראשי.
האופנוען ואני באוטו. אני עוצרת בפנייה.
האופנוען: יש כאן נתיב השתלבות, את יכולה פשוט להמשיך לנסוע ולהשתלב בתנועה
אני מזכירה לעצמי שנושא הנהיגה הוא סוג של סיבה למריבה אצל הרבה זוגות ולכן מחליטה לא לענות
יום אחר, האופנוען ואני שוב באוטו, אותה פנייה. אני עוצרת.
האופנוען: את לא צריכה לעצור, יש כאן נתיב השתלבות
אני לא עונה
יום אחר, האופנוען ואני שוב באוטו, אותה פנייה. אני עוצרת.
האופנוען: אבל למה את תמיד עוצרת פה?? יש כאן נתיב השתלבות!
אני (סבלנותי פוקעת): כי יש כאן תמרור עצור!!!!!!
האופנוען: אה
(להגנתו של האופנוען אומר שהתמרור הזה ממש חבוי ופונה משום מה יותר למדרכה מאשר לכביש, וגם אני הופתעתי לגלות אותו אחרי חצי שנה שלא שמתי לב אליו)
מבזקי תרבות:
– לצורך ההתאוששות מ"הדרך" עוד לא עברתי לספר הבא אלא עסקתי כל השבוע בקריאה חוזרת של "פונטנלה". היה מרגיע, ועכשיו אתחיל לקרוא את "נערה עם קעקוע דרקון", שגם מלא המליצו עליו וגם אני חובבת ספרות סקנדינבית בכלל ושבדית בפרט. למרות שמעצבן אותי התרגום הזה כששמו המקורי הוא Män Som Hatar Kvinnor, שזה, בתרגום מילולי, "גברים ששונאים נשים". אז למה לתרגם אחרת את השם? (תשובה: כי "נערה עם קעקוע דרקון" הוא השם שבו פורסמה המהדורה האנגלית של הספר. זה ממש לא משכנע אותי. ואני מופתעת שהמתרגמת, רות שפירא, שהתרבות השבדית קרובה לליבה, הלכה על זה).
– "בית הבובות" – אני רואה את זה כי היוצר הוא ג'וס ווידון, האיש שיצר את באפי ועל כן הוא גאון לא משנה מה יעשה. הבעיה היא שהשחקנית הראשית היא אלייזה דושקו, שאותה אני שונאת עוד מימיה מבאפי, כי לא משנה מה תאמרו להגנתה, שנאתי את הדמות שלה בבאפי ולכן לא מסוגלת לסמפט אותה כאן. על הצד החיובי של העניין, מי משמשחק את סוכן האף-בי-איי הוא האיש בעל השם המקורי טאמו פניקט, או במילים אחרות – היילו מ"באטלסטאר גלקטיקה", שאותו דווקא מאוד אהבתי.
עדי בעולם 