ארוחת יום שישי בבית ההורים. אבא מציע לסבתא את המשקאות ללא סוכר שיש על השולחן.
אבא: יש דיאט מנגו, יש דיאט שעועית, יש..
כולם צוחקים בטירוף, אחינו הקטן עוד שנייה מוציא את המרק דרך האף.
אבא: מה?
אמא: הצעת מיץ דיאט שעועית
אבא: לא נכון
כולם: כן נכון
אבא (בטון מתפלא): ארבעה אנשים וכולם לא שומעים טוב
הסלולרי מצלצל.
אחינו הקטן: איפה את?
אני: בכניסה לקניון
אחינו הקטן (במבטא רוסי): פותחת תיק 'בקשה
יומיים אחרי. הסלולרי מצלצל.
אחינו הקטן: איפה את?
אני: בדרך לגיניקולוג
אחינו הקטן (במבטא רוסי): פותחת כוס 'בקשה
הו הו הו
כבר שכחתי כמה קר יכול להיות.
כשארזתי הוצאתי מאחד הארגזים שלא פתחתי מאז שחזרתי לישראל את מעיל החורף השבדי שלי. הוא נראה לי פתאום כבד מדיי, ולשנייה חלף עליי התקף טמטום: חשבתי לעצמי שחבל לסחוב כזה מעיל עבה, שיהיה לי חם איתו, הרי בארץ שיא החורף ועוד לא לבשתי את מעיל הסתיו השבדי שלי. אז לשנייה החלטתי לא לקחת את המעיל הזה, כי אם כמה ז'קטים מגניבים הרבה יותר.
מזל, מזל שהתאפסתי על עצמי בזמן. כשיצאתי מהטרמינל בשטוקהולם זה נחת עליי בבום. תוך שתי דקות חשתי שאוזניי עומדות לנשור מקור. האף כנראה כבר נשר, כי איבדתי כל תחושה מכיוונו. ולחשוב שארזתי חצאית מיני, פחח.
אם כבר לבוא בחורף לשבדיה, אז רק בכריסמס. יפה פה שכואב (בעיקר האוזניים כשעומדים בחוץ). כלומר, אני יודעת שזה חג של גויים ואילו אני יהודייה כשרה, לפחות גנטית. אני גם לא מתכחשת חלילה לחגינו שלנו, חנוכה למשל הוא אחד החגים האהובים עליי ביותר ואני בטוחה שכל אחת מאלפי הקלוריות תוצרת רולדין שדחסתי לעצמי הייתה מוצדקת. אבל כריסמס, הוו, הוא יפה.
על הבוקר הראשון שלי בשטוקהולם החלטתי לעשות – זה בטוח יפתיע אתכם – קניות. כלומר, קודם פגשתי את חברתי הדר ללאנץ' (איזה מעולה שפתחו סניף של מקום המאפינס גם במרכז!) ומשם הלכתי לקניות. ומייד כשאחזור לארץ אעבוד שעות נוספות.עד כאן הדיווח להפעם, יש לי שיח חנוכה לקשט.
תיירת בכריסמס
את הימים האחרונים הקדשתי לחוויות חו"ל: כריסמס. הסתובבתי בין החנויות, אכלתי לחמניות זעפרן, שתיתי גלוג (יין מתובל שמוגש חם, בד"כ עם צימוקים ושקדים) וצילמתי.
החנות השווה מכולן היא הכלבו NK, שהקישוטים שלו שווים גם מבפנים וגם מבחוץ. מבפנים הם תולים כל שנה עץ ענק, שנתלה מהתקרה ונמשך לאורך ארבע קומות, כשהוא מרחף באוויר מעל קומת הקרקע. זה נראה ככה:
ומתחת לעץ, הס פן תעיר, יושב לו סנטה קלאוס לא כל כך שעיר. במשך רוב שעות היום יש לידו תור ארוך של זאטוטים בלונדינים למשעי עם הוריהם המצויידים במצלמות. יש גם ילדים שהם כבר לא זאטוטים, והם מגיעים עם רשימה ספציפית של מה שהם רוצים לומר לסנטה.
מחוץ לחנות יש לא פחות אטרקציות. הכלבו אן-קיי מפורסם בתצוגות הכריסמס שהוא עורך בחלונות הראווה שלו. לכל חלון נושא משלו, עם בובות שזזות, המון פרטים קטנים ומוזיקה תואמת. הילדים וההורים עוברים חלון חלון ובוחנים כל אחד בתשומת לב.
משם עברתי לעיר העתיקה. בעיר העתיקה יש בכל כריסמס יריד מסורתי, עם קרונות עץ, שמוכרים דברים כמו גבינות ונקניקים מהצפון, ריבות ביתיות, גלוג, קישוטים בסגנון ישן לעץ וכאלה. בשלב הזה התחלתי ממש לקפוא.
אני: ממש ממש קר.
השבדי (בטון מופתע): לא יכול להיות שאת רצינית, זה בקושי מינוס חמש.
אני מגלגלת עיניים (ומנקשת שיניים).
– עם כל הכבוד לכל הפיזיקאים/כלכלנים/רופאים וכו, אין ספק שמגיע פרס נובל לאיש שהמציא את החימום ברצפה של חדר האמבטיה.
– חברותיי הבינלאומיות מחזיקות כבר שנים אוסף מרשים של קישוטי עץ כריסמס. שלי נבנה רק בשנים האחרונות, מה שגרם לכל חברותיי לחייך בהתנשאות קלה, אך אל דאגה, מה שלא עשה הזמן – עשה המזומן. אז הנה שני אקזמפלרים:
פוסט כריסמס
אני יודעת, אני יודעת, עוד קצת כריסמס ואתם מקיאים. גם אני, האמת, הגעתי לשלב של עוד פעם אני שומעת "ג'ינגל בלס" ואני צורחת.
נשארו רק עוד כמה דברים של כריסמס שעשיתי ועוד לא סיפרתי.
אפיית עוגיות זעפרן, הנקראות לוסיקאטר (בתרגום מאוד חופשי – "החתולים של לוסיה").
פיסול במרציפן.
תה כריסמס אצל חברתי הליטאית אגנה.
אחרי ההכרזה על פרס נובל לאיש שהמציא את החימום ברצפה של חדר האמבטיה, אני רוצה לתקן ולומר שהוא צריך לחלוק את הפרס עם האיש שהמציא את החימום במושבים של המכונית. (כן אבא, אני יודעת, הוא היה איטלקי וקראו לו קרלו בטוסיק).
אם כי לא כל כך קר. כבר כמה ימים שפלוס חמש מעלות, שזה ממש קור של ירושלים. (לא שיש לי מושג מה זה קור של ירושלים, אבל יעל אמרה, והיא יודעת). בימים הקרובים, לעומת זאת, צפויות הטמפרטורות לרדת, וגם אמור לרדת שלג.
הכריסמס עבר ועימו הגיע השיא, הנקודה החשובה ביותר של החג, הסיבה לשמחה האמיתית: הסייל שאחרי. ביום הראשון שאחרי החג נדחקתי עם עוד מאות סוסות בלונדיניות הגבוהות ממני בראש אל H&M ורבתי איתן על כל פיסת בד בערימות הענקיות של הבגדים. ואכן, הוכחתי כמו תמיד את כשרוני המיוחד: אחרי שעמדתי בתור לתאי ההלבשה, לקופות, לכל מקום אפשרי, יצאתי משם עם ארבעה פריטים (שני מכנסיים ושתי חולצות) – שאף לא אחד מהם היה במבצע. אין, זה כישרון מולד, לא מפספס אף פעם.
אז היום נסעתי לקניות באאוטלט השווה שמצפון לעיר, ואני שמחה לבשר שלפחות משם חזרתי עם פרטים ראויים בסייל: חולצה ואפודה מפיליפה ק (Filippa K) המעצבת השבדית שאני הכי אוהבת, שתיהן בכ-60% הנחה. יאי. חוץ מזה נרשמו בקניות נעלי ריצה (שיט, עכשיו אין תירוץ למה אני לא עושה ספורט).
ובנוסף: דיסק האוסף של טורי איימוס, אחרי שנים שלא יצא לי לקנות דיסק, ועוד דיסק שכולל את השיר הכי מעולה שלה בעיני, ווינטר.
עדי בעולם 