ארכיון – עדי בעולם, פברואר 2007



קרנבל, בנח"ל קרנבל

היום הייתי עם ההורים ואחינו הקטן ב"הלהקה" בהבימה. יש לי וידוי: זו הפעם הראשונה שאני רואה הצגה בהבימה. אי שם בתור ילדה היו אמורים לקחת אותי ל"המלך מתיא הראשון", וברגע האחרון זה התבטל. עד היום אני זוכרת את שברון הלב. ומאז פשוט לא הגעתי לשם (לאכול בקפה שלהם לא נחשב). אבל עכשיו באתי, וחטפתי שוק. זה התיאטרון הלאומי? ריפודי כיסאות קרועים, שטיחים בלויים, פשוט עצוב (ממ, אומר משהו על התרבות בארץ?). מזל שהמקום עומד לעבור שיפוץ נרחב.

אניווי, הלהקה. ובכן, כל מי שראה את הסרט, ומי לא ראה את הסרט, מגיע עם ציפיות. הנעליים גדולות, והדרך היחידה להנות מההצגה הזו היא לא לצפות שהיא תהיה כמו הסרט. ואכן, ההצגה שונה. כלומר, דונט גט מי וורנג, רוב משפטי הקאלט מופיעים שם (אבל היה זעזוע גדול לגלות "שטוב טוויסט אחד ביד משניים בים" לא מופיע. הו הזוועה!), ובהחלט יש דמיון לסרט, גם בדמויות (השחקן שעושה את בזוקה עושה אותו עוד יותר מוצלח מסוויסה), כולל קריצות משועשעות לסרט (שמה המלא של אורלי בהצגה הוא אורלי גולדנברג, במה שאני מניחה הוא מחווה לחלי). אבל העלילה טיפה שונה מבסרט, יש שיר או שניים שלא מופיעים בסרט, וגם טוויסטים קטנים.

הליהוק עורר בי הרהורים. מוקי בתור דטנר – בעיקר עורר בי את המחשבה כמה מוקי שווה. קרן פלס בתור מיקי – היא שרה יפה, וגם עושה טוב את הטיפוס של מיקי. (והערה לא עניינית, פשוט באמת הופתעתי: חשבתי שהיא ממש רזה, ומתברר שלא). אמיר פיי גוטמן עושה טוב את דני (AKA ששי קשת), שירי מיימון היא נועה (דפנה ארמוני), והאמת, וואו, יש לה קול מדהים. למרות שהיא נתנה לנועה מן צד פרחי משהו שלא היה בסרט. וגם, שירי מיימון היא קטנטונת, להבדיל מדפנה ארמוני, ולעומת זאת השחקנית של יפצ'וק לא, והיה די מוזר לראות את נועה יותר קטנה מיפצ'וק.

אדיר מילר עושה תפקיד מורחב של אביב (טוביה צפיר). הוא די גונב את ההצגה, כי חלק גדול מההופעה שלו הוא פשוט סטנד אפ. הוא היה מצחיק ולא פלא שהרחיבו לו את התפקיד.

ליהוק אחר שעורר בי הרהור היה העובדה שמלי (גלי עטרי), שהייתה ה"שחורה" של הסרט, זו שהגיעה מבית רחוק בלי קשרים או משהו כזה ומפתחת תלות בשרי הצפונית. מגולמת בהצגה על ידי אסתר רדא, אתיופית. קצת נזכרתי בבדיחה הגזענית מהאייטיז שהביאו את האתיופים בשביל חלקי חילוף לתימנים. הופתעתי לגלות שלרדא יש קול זהה לזה של גלי עטרי, לפחות כשהיא מדברת. זה ממש הרגיש כאילו זה פלייבק מהסרט. וחוץ מזה – היא מהממת בעיני, הכי יפה בהצגה.

לא יצאתי עם הרגשת וואו, אבל גם לא התאכזבתי. כלומר – זה לא הסרט, וחבל, כי הסרט הוא כמובן קאלט אצלי. אבל אם לא מצפים לסרט, מקבלים הצגה חביבה, עם אנשים שיודעים לשיר, וגם קצת צחוקים והנאה מהאווירה. ועכשיו אני הולכת לגגל את מוקי, לראות בן כמה הוא ואם יש לו חברה (זה יהיה מידע שימושי בשבילי, רייט).

(מוקי – דטנר – מוגש כשירות לקוראותיי).


מאז ההופעה של הג'ירפות שהייתי בה עם בני דודיי יש לי שאיפה ללכת שוב להופעה שלהם, והפעם כשאני מכירה את המילים. (אורן, שלא תחשוב שהתחמקת מזה. עוד תבוא איתי). אז הקשבתי למשל המון לשיר הזה:

ואורן – תודה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 18/2/2007 00:32   
94 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-24/2/2007 00:58

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s